האם הקדש דומה לבנק?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
מעילה יא ע"א
במשנה מדובר על דם הקרבנות שהיה זורם מבית המקדש אל נחל קדרון שחכמים אסרו ליהנות ממנו, ולכן נאמר במקום אחר שהיו מוכרים אותו לגננים לצורך זיבול השדות בכסף, כך שהתשלום הזה היה בעצם פדיון מההקדש.
יש מהאחרונים שהקשו איך היה מותר להקדש למכור דם, הרי זהו בניגוד להלכה הידועה שאסור למכור שום דבר שאסור באכילה, כמו שנאמר במשנה במסכת שביעית (ז,ג) שאין עושים סחורה לא בנבילות ולא בטריפות ולא בשאר איסורי אכילה, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה (סימן קיז).
הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שאין כאן בכלל קושיה, משום שהאיסור לעשות סחורה בדברים אסורים נאסר (מן התורה או מדרבנן, כפי שנחלקו בזה הפוסקים) ליהודים, אולם ההקדש הוא גוף נפרד ואינו מחויב בחיובי התורה, כשם שאין שייך לומר שאסור להקדש להלוות בריבית או שאסור לו להונות במשא ומתן, כך גם אין שאר איסורי התורה חלים על ההקדש, וגם הגזבר שהיה מבצע את העסקאות הכספיות של ההקדש לא עשה זאת עבור עצמו אלא בתור שליח של ההקדש, ולכן היה מותר לו למכור גם דברים שאסור לאדם אחר למכור.
בעניין דומה נחלקו הפוסקים, האם מותר ללוות ולהלוות לבנק בריבית. יש הסבורים שבנק נחשב לישות בפני עצמה ולכן אין איסורי התורה חלים עליה, אולם מאידך יש הסבורים שמכיוון שבסופו של דבר הבנק נמצא בבעלות של אנשים – דינו כמו שותפות, וכל האיסורים שחלים על שותפים חלים גם על עסקים עם הבנק.
