שמירה על רמה גבוהה / רפי זברגר

מעילה ז ע"ב
  

הקדמה

המשנה שאנו לומדים בדף שלנו, היא המשנה האחרונה בפרק, ובעצם, חוזרת ומסכמת הלכות אשר למדנו כבר במהלך הפרק, וגם הזכרנו אותם במאמרים קודמים. העיקרון המנחה מלמד אותנו כי זריקת הדם מהווה ''נקודת מפנה'' לגבי דיני מעילה. יכולה לסיים את דיני מעילה, או לחילופין, להתחיל חלות דין מעילה. על כך בדיוק נלמד במשנה זו. 
 

הנושא

מעשה דמים בקדשי קדשים - להקל ולהחמיר, ובקדשים קלים - כולהו להחמיר.
זריקת הדם בקרבן קדשי קדשים בעצם גורם גם לקולא וגם לחומרה, לעומת זריקת הדם בקדשים קלים, שכל השפעותיו אינן אלא לחומרה. 
כיצד קדשי קדשים? לפני זריקת דמים - מועלין באימוריהן ובבשר, לאחר זריקת דמים - מועלין באימוריהן ואין מועלין בבשר, ועל זה ועל זה - חייב משום פיגול נותר וטמא. נמצא: מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר.
אנו עוסקים בקדשי קדשים הנאכלים לכוהנים. בשרם ואימוריהם של קרבנות אלו קדושים לפני הזריקה, ומועלין בהם. 
לאחר זריקה הבשר הותר לכוהנים (קולא) ואין מועלין בו, והאימורים נשארו בקדושתם ומועלין בהם (נשאר בעינו).
הזכרנו גם לעיל בנושא פיגול, כי כדי להתחייב כרת על אכילת הקרבן, יש "להקריב את המתיר כמצוותו", במשמעות שמלבד מחשבת פיגול, כל שאר המרכיבים בוצעו כראוי. הזריקה בוצעה כתיקנה, ולפני כן היתה מחשבת פיגול – לכן פוסקת המשנה כי מתחייבים לאחר הזריקה (חומרה). 
ובקדשים קלים כולן להחמיר כיצד? קדשים קלים לפני זריקת דמים - אין מועלין לא באימורין ולא בבשר. לאחר זריקת דמים - מועלין באימורין ואין מועלין בבשר. על זה ועל זה - חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא. נמצא מעשה דמים בקדשים קלים כולן להחמיר:
בקודשים קלים נקודת הזמן של זריקת הדם הינה ''נקודת מפנה'' גם לקולא וגם לחומרה. שהרי לפני זריקת הדם אין קדושה על הבהמה, ולכן הבשר והאימורים מותרים ואין בהם דין מעילה. לאחר זריקת הדם, האימורים מקבלים קדושה וחל בהם דין מעילה (חומרה) והבשר נשאר להיות מותר כבקודם (נשאר בעינו). 
הדין בנושא פיגול, נותר וטמא בקודשים קלים דומה לדין זה בקודשי קודשים: גם על הבשר וגם אל האימורים חלים דינים אלו של פיגול, נותר וטמא (חומרה).
נמצאנו למדים כי בקודשים קלים משמעויות של נקודת המפנה בזריקת הדם הוא רק לחומרה, לעומת משמעויות לחומרה וגם לקולא בקודשי קודשים.
 

מהו המסר

למדנו היום כי בקודשי קודשים החמורים, משמעות נקודת המפנה לשני הכיוונים (חומרה וקולא), לעומת קודשים קלים שהם פחות קדושים מקדשי קודשים, דווקא בהם נקודת המפנה היא תמיד לחומרה.
אם חושבים על כך, זה אך טבעי שכך יקרה. שהרי אם דבר מה נמצא ב''דרגה גבוהה'', יש סיכוי לעלות עוד, אך יש גם סיכון לא קטן לרדת ברמה, ולהגיע לדרגה נמוכה יותר. מה שאין כן, דבר הנמצא ב''דרגה נמוכה'', השאיפה והרצון תמיד לעלות ולהתקדם למעלה.
נלמד מכאן, כי שמירה על ''מינון גבוה'', דרגה גבוהה ועוצמה גדולה, קשה שבעתיים משמירת מצב נמוך ושפל יותר.
אולי זאת גם כוונת מאמר חז''ל (בבא קמא נ.): הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
צדיקים שהם ברמה גבוהה יותר מאנשים שאינם צדיקים, הם צריכים להשתדל מאוד להישאר במעלתם ובדרגתם, לכן הקדוש ברוך הוא מדקדק עמם כחוט השערה, מה שאין כן ''אנשים בינוניים''.
יהי רצון שנצליח לעבוד ולהתרומם מעלה, ויותר מכך, לשמור ולהישאר ברמה זו ובכל אופן לשאוף כל הזמן להתקדם עוד ועוד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]