פעולה דו משמעית / רפי זברגר

מעילה ב ע"א 
  

הקדמה

בסייעתא דשמייא אנו מתחילים היום ללמוד מסכת מעילה. לאחר שלמדנו במסכת כריתות דיני קרבנות, מלמדת אותנו מסכת מעילה, מתי וכיצד מועלים בקרבנות. נקדים מספר הקדמות:
1. המעילה תחול כאשר נהנים מן הקרבן, או כאשר מוציאים אותה מן העזרה החוצה. 
2. מעילה חלה בבשר קרבנות של קדשי קדשים עד שלב זריקת הדם. שכן משלב הזריקה, הותר הבשר באכילה ולכן לא שייך כבר דין מעילה בקודש. 
3. לעומת זאת, אין מעילה בבשר קדשים קלים, אלא רק באימורים (החלקים המוקרבים על המזבח) לאחר הזריקה. 
שהרי רק משלב הזריקה נאסרו האימורים. 
היוצא משני הסעיפים הקודמים: אותה פעולה של זריקה, פעם מפקיעה דין מעילה (קדשי קדשים), ופעם מחילה דין מעילה (קדשים קלים). 
 

הנושא

נקדים ונאמר כי כל מקום שנאמר במשנה או בגמרא ''מועלין בהן'' הכוונה שיש אפשרות להחיל דיני מעילה. כלומר, אם אמנם ימעלו בהמשך – המועל יהיה חייב להביא קרבן אשם מעילות, ולשלם להקדש את שווי הבהמה (קרן) ולהוסיף חומש מלבר (שווה לרבע מן השווי, אשר ביחד עם הקרן מהווה חמישית מהסכום הכולל). ובמקום שנאמר ''אין מועלין'' הכוונה שאין אפשרות למעול בקרבן, וגם אם נהנים ממנו אין חובה להביא קרבן אשם ואין חובה לשלם קרן וחומש.
המשנה עוסקת בקרבנות שנפסלו, ולמרות זאת, הפסול אינו מפקיע דין מעילה, ויחול דין מעילה על קרבנות אלו.
קדשי קדשים ששחטן בדרום - מועלין בהן.
המשנה פותחת בכלל המובע ע''י דוגמא. הדוגמא עוסקת בקרבנות קדשי קדשים כגון חטאת, אשם וכדו', ולא קדשים קלים כגון שלמים. ישנן ארבע פעולות בקרבנות, החייבות להתבצע במקום מוגדר: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה.
השחיטה חייבת להיעשות בצפון העזרה, ולכן קובעת המשנה בדוגמא, כי למרות שנשחט הקרבן בדרום העזרה, לא פקע מקרבן זה דין מעילה, כך שאם מעלו בהמשך הפעולות, יתחייבו להביא אשם, ולשלם קרן וחומש.
עתה מפרטת המשנה מקרים נוספים בהם ביצוע ''פעולות אסורות'' אינן מפקיעות דין מעילה מן הקרבן.
שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון, בצפון וקיבל דמן בדרום
בנוסף לשחיטה אשר הוזכרה בכלל לעיל, גם קבלה חייבת להיעשות בצפון העזרה. אפילו אם היא בוצעה בדרום, עדיין נשאר בקרבן דין מעילה.
שחט ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום.
ארבע פעולות הקרבן אשר הוזכרו לעיל חייבים להיעשות ביום. אם השחיטה שהיא "תחילת העבודה" נעשתה בלילה, או הזריקה שהיא ''הפעולה המכפרת'' של הקרבן בוצעה בלילה, עדיין יש מעילה בקרבן.
או ששחטן חוץ לזמנו וחוץ למקומו - מועלין בהן.
ישנן שתי מחשבות, שאם הכהן חושב עליהן בעת ביצוע אחת מארבע פעולות הקרבן - פוסל את הקרבן.
מחשבה אחת נקראת ''חוץ לזמנו'' במובן של מחשבה לאכול את הקרבן (או אכילת אדם את הבשר, או ''אכילת'' המזבח בהקטרת האימורים) מחוץ לזמן המותר. מחשבה זו הופכת את הקרבן להיות פיגול, והאוכל מבשר הקרבן חייב כרת.
מחשבה נוספת נקראת ''חוץ למקומו'' במובן של מחשבה לאכול את הקרבן (כנ''ל) מחוץ למקום המותר. מחשבה זו אינה מפגלת את הקרבן אלא ''רק'' פוסלת אותו, ומחייבת את האוכל ממנה מלקות.
המשנה פוסקת כי גם קרבנות שנפסלו עקב שתי המחשבות הנ''ל, לא פקע מהם דין מעילה.
כלל אמר רבי יהושע: כל שהיה לה שעת היתר לכהנים - אין מועלין בה, וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים - מועלין בה.
למדנו בהקדמה (2) כי פעולת זריקה מפקיעה דין מעילה בקדשי קדשים. אומר רבי יהושע בכלל שלו, כי אם היה זמן "היתר לכוהנים'' מופקע דין מעילה. ולא משנה אם לאחר מכן יחול פסול בקרבן.
אבל אם לא היה לכהנים ''שעת היתר'' הרי שדין מעילה (אפשרות למעול) נשאר בעינו, ולא מופקע. מיד מסבירה המשנה כלל זה.
איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים – שלנה, ושנטמאה, ושיצאה.
הדוגמאות שהמשנה מביא למקרים אשר ''היתה שעת היתר'' עוסקות בפסול שאירע לקרבן לאחר זריקת הדם הכשירה. כלומר, כל ארבע פעולות הקרבן היו ''תקינות'' כולל זריקת הדם, ומיד לאחר מכן הותר בשר קרבן (של קדשי קדשים) לאכילת כהן, ומאותו רגע אין מועלים יותר בקרבן. וזאת, למרות שאירע לאחר מכן הפסולים הבאים, הם אינם משנים את הדין שאין יותר מעילה בקרבן. הפסולים הם:
1. לינה – הבשר ''לן'' יותר מהזמן המותר, ונאסר מדין ''נותר''. למרות זאת כאמור, אין דין מעילה בקרבן.
2. נטמא הקרבן ונאסר באכילה.
3. יצא בשר הקרבן מחוץ לעזרה. האוכל בשר ''נותר'' חייב כרת. והאוכל בשר קדשים שנטמא או שיצא – לוקה.
ואיזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים -שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה, ושקיבלו פסולין וזרקו את דמה:
במקרים בהם הקרבן לא הגיע לשלב בו היה מותר באכילה לכוהנים - ''לא הייתה לקרבן שעת כושר'', ולכן דין מעילה נשאר בעינו. המקרים הם: שחיטה במחשבת חוץ לזמנו (פיגול) או חוץ למקומו (פסול), או זריקת הדם ע''י פסול.
 

מהו המסר

למדנו בהקדמה כי זריקת יכולה לעשות שתי פעולות הפוכות. בקדשי קדשים – להפקיע דין מעילה, ובאימורי קדשים קלים להחיל דין מעילה. זו תופעה מעניינת - אותה פעולה עם שתי משמעויות הפוכות!
כמו פעולה דו משמעית, ניתן למצוא גם תחושות, ידיעות אשר הינן דו משמעיות ויכולות פעם להועיל ופעם להזיק (ע' ספר של ניטשה ''כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים'').
נשתדל להתרחק מן ההיבטים השליליים, ו''לשים את היד'' אך ורק על הכיוונים החיוביים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]