לשקול, להחליט ולבצע / רפי זברגר

כריתות כח ע"א
  

הקדמה

במשנה האחרונה במסכת נלמד על דיני קדימויות. כאשר עומדות בפנינו מספר אפשרויות לפעולה, הן בנושא קרבנות, והן בנושא בני אדם, קובעת המשנה איזו מהן נקדים לשנייה. 
 

הנושא

המשנה מביאה שלוש דוגמאות, כולן במבנה דומה. בתחילה קובעת המשנה מי קודם למי על פי רוב הפסוקים בתורה. לאחר מכן שואלת המשנה: אולי ניתן להסיק מכאן שהקודם מובחר יותר? ואז שוללת המשנה הסבר זה, לאור מקור אחר בתורה, שם השני קודם לראשון. לבסוף קובעת המשנה מסקנה: אם כך - שתי האפשריות שקולות, ואין משמעות להקדמת האחת על פני השנייה. 
רבי שמעון אומר: כבשים קודמין את העזים בכל מקום. יכול מפני שהן מובחרים מהם? תלמוד לומר (ויקרא ד', כ''ח, ל''ב) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא: וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה - מלמד ששניהם שקולין.
בהרבה פסוקים בתורה הכבשים קודמים לעיזים. למרות זאת, אין להסיק כי יש להקדים ולקחת דווקא כבש על פני עז. לאור הפסוקים המצוטטים לעיל בהם הקדימה התורה את העז לכבש, מגיעה המשנה למסקנה כי כבש ועז שקולים, ואין חובה להקדים ולקחת דווקא כבש. 
תורין קודמין לבני יונה בכל מקום. יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר (ויקרא י''ב, ו'): וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן - מלמד ששניהם שקולין.
בהרבה קרבנות בתורה (קרבן עולה ויורד, יולדת, מצורע ועוד), בהם מצוין כי ניתן להביא גם עופות לקרבן, הרי שהוקדם התור ליונה. כהערת אגב נאמר כי אין חשיבות למין של הציפורים, ניתן להקריב או זכר או נקבה. 
התור הינו ציפור נודד, יש להקריבו כשהוא גדול, והיונה הינה ציפור ''מיושבת'' במקום אחד, יש להקריבה דווקא בהיותה צעירה (לכן נקראת ''בן יונה''). המשנה שוללת אפשרות שהתור ציפור מובחר יותר לאור הפסוק המצוטט, שם הקדימו בן יונה לתור. לכן, שוב המסקנה: תור ובן יונה שקולים, ואין חובה להקדים ולהביא דווקא תור לפני בן יונה. 
האב קודם לאם בכל מקום. יכול מפני שכיבוד האב קודם על כיבוד האם? תלמוד לומר (ויקרא י''ט, ג'): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם- מלמד ששניהם שקולין.
התורה הקדימה ברוב המקומות את האב לאם. לא מפני שכבודו קודם לכבודה, שהרי בפסוק לעיל האמא קודמת לאבא. 
שוב מגיעה המשנה למסקנה דומה כי כבוד אבא ואמא שקולים. 
אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
אמנם הגענו למסקנה זה עתה כי חיוב כבוד האב שווה לחיוב כבוד האם, אך ממשיכה המשנה ומצטטת אמרת חז''ל, כי בכל אופן, אם עומדים בפני אדם בו זמנית, מטלה של כיבוד של אב ומטלה של כיבוד אם הנשואה לאביו (ולא התגרשה ממנו), הרי שיש להקדים את כבוד האב לאם. וההסבר לכך: גם האמא הנשואה לאבא חייבת בכבודו של האבא, ולכן כבוד האב קודם, מצד החיוב של הילד ומצד החיוב של האמא. 
וכן בתלמוד תורה: אם זכה הבן לפני הרב - הרב קודם את האב בכל מקום, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו:
סברה דומה לזו שלמדנו זה עתה, יש גם בחיוב כבוד רבו המובהק. אם אדם עומד בפני מטלת כבוד רבו, ומטלת כבוד אביו, הרי שיש להקדים את כבוד רבו המובהק, שהרי גם אביו וגם הבן חייבים בכבוד הרב.  

מהו המסר

המשנה שלנו עוסקת בקונפליקטים העומדים בפני אדם במשך חיו. יש עקרונות וחיובים שונים העומדים בפני כל אחד, יש מצבים בהם יש דילמה מה להעדיף מבין שתי אפשרויות, ואז צריך להחליט: איזו עיקרון להעדיף על פני השני, איזו אפשרות להעדיף על פני רעותה וכן הלאה. למדנו בשלושת הדוגמאות במשנה, כי בהרבה מקרים אין ממש משמעות להעדפה זו או אחרת, מכיוון שהן שקולות זו לזו.
עיקרון חשוב מאוד לחיים: לא להשקיע יותר מידי זמן בקבלת החלטות. בהרבה מקרים אין משמעות וכל החלטה תהיה טובה ויעילה באותה מידה.
בסופה של המשנה, למדנו על שני מקרים המלמדים אותנו כי לפעמים, שיקול הדעת והניתוח מביא אותנו למסקנה כי יש עדיפות מובהקת של עדיפות אחת על פני רעותה. אם גם אמא וגם אבא חייבים בכבוד אבא, הרי ברור שכבודו של אב קודם לכבוד אם. אם גם אבא וגם בן חייבים בכבוד רב, ברור שכבודו של הרב קודם לכבוד אב.
מסקנה: להפעיל שיקול דעת. אם יש עדיפות של אפשרות אחת – הרי שיש להעדיף אותה מיד.
אם על פניו אין עדיפות לאפשרות אחת על פני השנייה, להחליט מה לעשות מבין שתי האפשרויות ולעשות. לא להתמהמה. לשקול, להחליט ולבצע.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]