האם היולדת אכן נשבעת שלא תיזקק לבעלה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

כריתות כו ע"א

בגמרא מובאת דעתו של רבי שמעון בר יוחאי שאמר שיולדת נקראת חוטאת. רש"י מסביר שהסיבה היא כי בשעה שהיא כורעת לילד היא נשבעת שלא תיזקק לבעלה, כפי שנאמר בגמרא (נידה לא,ב). על פי מדרש זה מדובר בעבירה של שבועת שוא ומובן למה היא נקראת חוטאת. אמנם הגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שבמדרש (בראשית רבה כ,ז) נאמר שהחטא של היולדת הוא ש"רפרפה בלבה", כלומר שחטאה הוא במחשבה ולא בדיבור. על פי זה יש לשאול איזו עבירה עברה היולדת, ומדוע היא נקראת חוטאת? הרי כלל ידוע הוא ש"דברים שבלב אינם דברים" ו"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה"? תירץ הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהחטא של היולדת אינו השבועה, אלא היא צריכה כפרה על זה שלא קיבלה את הוולד בשמחה. על כך עדיין יש להקשות: היכן מצינו שיש חיוב לאישה לקבל את וולדה בשמחה? מדוע אם אינה עושה כן היא נקראת חוטאת?

ייתכן שכוונתו היא שאם יש ליולדת תרעומת בלבה הרי זה סימן שאינה מקבלת בלב שלם את טבע הבריאה, ומי שאינו מקבל את טבע הבריאה הרי זה סוג של כפירה בקב"ה שברא את העולם דווקא באופן זה. מחשבות כפירה כגון אלו הן עבירה, כמו שנאמר (יחזקאל יד,ה): "למען תפוש את בית ישראל בלבם". על פי זה מובן מדוע לדעת רבי שמעון בר יוחאי נקראת היולדת חוטאת.