על חטא - אין שנים מביאין
כריתות כג ע"א
"רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת, רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטא - אין שנים מביאין אותה".
פירש רש"י: "כל חטאת שהיא באה על חטא - לאפוקי חטאת העוף של יולדת ששתים מביאות אותה, ובתנאי".
מהי הסברה בשיטת רבי יוסי הסובר שהפסוק המצריך ידיעה בתחילה עוסק בכל קרבן הבא על כפרת חטא?
אלא שאין די שיביא אדם את קרבנו מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (ישעיהו כט, יג). כי כמבואר מדברי רבי יצחק: (מנחות דף קד ע"ב) "מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני" צריך אדם לחוות שראוי היה שיקריב את עצמו ונפשו לה', ורק כחילוף הוא מקריב לקרבן את תמורתו. ואולם, כשם שאמרו: "קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" (עירובין דף ג ע"א; בבא בתרא דף כד ע"ב) – היות שכל שותף סומך על רעהו, כך בהקרבת קרבן דבי שותפי לא חמימא ליבם כדבעי, ואילו "הקדוש ברוך הוא ליבא בעי" (סנהדרין דף קו ע"ב).
ומהי תשובת רבי שמעון?
בצאת רבי שמעון בר יוחאי ובנו מהמערה מתואר: (שבת דף לג ע"ב) "חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה".
רבי שמעון נצרך למשפט י"ב חודש נוספים במערה כדי להפנים שלא לבדו יחיה האדם, (בראשית ב, יח) לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אין לבחון את מעשיו של אדם כשהוא לבדו אלא בפרספקטיבה של צירופם למעשיהם של ישראל שותפיו (ראה בקישור זה). לכן העוסקים במלאכות חיי שעה הם תומכיהם של העוסקים בחיי עולם. וכשם שנאמר: (משלי ד, כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם – "למוציאיהם בפה" (עירובין דף נד ע"א), כך: (משלי ג, יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. לפיכך גם שותפים המביאים את קרבנם כאחד, יודעים: לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח), ואינם מתעלמים מיחסם המלא לקרבן.
