השב מעט ושאל הרבה / רפי זברגר

כריתות יז ע''ב
  

הקדמה

המשנה הראשונה בפרק רביעי (י''ז) עוסקת בדיני אשם תלוי. אשם תלוי מביאים כאשר יש ספק האם חייבים להביא קרבן חטאת או לא. המשנה מביאה מספר דוגמאות לספקות המחייבות קרבן אשם תלוי. נדון במאמר זה בדוגמא השניה: 
שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים להבנת דוגמא זו, האם מדובר בחתיכה אחת שיש עליה ספק, האם היא של חלב או של שומן, או בשתי חתיכות, אחת חלב ואחת שומן ואינו יודע מה אכל. נתייחס לדעתו של רב במחלוקת זו: 
אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל – חייב. חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה – פטור.
רב סובר כי המשנה מדברת כשהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, הוא חשב ששניהם של שומן ולכן אכל אחת מהן, אך לבסוף התברר לו שאחת הייתה של חלב ואסורה, אך לא יודע האם אכל את החלב וחייב קרבן חטאת, או אכל את השומן ופטור מקרבן. רב סובר כי זהו הספק שעליו דברה המשנה. 
 

הנושא

הגמרא (י"ז:-י''ח.)מביאה כמה הסברים לשיטת רב, אנו נתייחס במאמר זה להסבר השלישי של רב נחמן: 
אמר רב נחמן: מאי טעמא דרב? קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא, חתיכה אחת לא קבעה איסורא.
אומר רב נחמן: אם היו שתי חתיכות, אחת של חלב ואסורה, והשניה של שומן ומותרת. במצב זה ''נקבע איסור'' (באופן וודאי היתה חתיכה של חלב האסורה), ולכן סובר רב כי חייבים בקרבן אשם תלוי. אך אם הייתה רק חתיכה אחת, ויש ספק האם היא חלב ואסורה, או שומן ומותרת, במקרה כזה, סובר רב לפי רב נחמן אין ''קביעת איסור'' (ייתכן שהחתיכה הייתה שומן) ולכן פטורים מהבאת קרבן אשם תלוי. עתה, מביאה הגמרא שלוש קושיות של רבא על שיטת רב נחמן: 
1. איתיביה רבא לרב נחמן, רבי אליעזר אומר: כוי חייבין על חלבו אשם תלוי.
כוי הוא ספק בהמה וחלבה אסור, ספק חיה וחלבה מותר. פוסק רבי אליעזר כי האוכל חלב כוי חייב אשם תלוי, כיוון שיש ספק איסור. רואים כי חייבים אשם תלוי גם על בהמה אחת, בניגוד לשיטת רב נחמן.
תשובה: ר' אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא.
רבי אליעזר בברייתא לא סובר כמו רב (בשיטת רב נחמן) ואין צורך ב''קביעות'' כדי לחייב בקרבן אשם תלוי. 
2. איתיביה: ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון - יוציא והולד כשר, וחייבין באשם תלוי.
מדובר ביבם המקדש את אשת אחיו שנפטר. הוא לא המתין שלושה חודשים לאחר מותו ונולד תינוק לאחר שבעה חודשים. אנו מסתפקים אם הילד הוא מהאח שמת ונולד לחודש התשיעי, או שמא הוא מהיבם ונולד בחודש השביעי. מספק זה מחייבים להביא אשם תלוי, למרות שגם פה מדובר בספק של היבמה, האם היא מותרת ליבם (התינוק נולד מן היבם) או אסורה לו (התינוק נולד מהאח, לכן יש איסור ליבם את אשת אחיו שנולד לו ילד).
תשובה: הא מני - ר' אליעזר היא.
גם כאן מתרץ רב נחמן אותו תירוץ כמקודם, כי הברייתא לשיטת רבי אליעזר שאינו מחייב ''קביעות'' לאשם תלוי.
3. איתיביה: נמצא על שלו - טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה אתיום - טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן - טמאים מספק ופטורין מן הקרבן, ותני עלה: וחייבין באשם תלוי.
אם נמצא דם לאחר ביאה מחלקים בין מספר מקרים. אם הדם נמצא על ''העד שלו'', הרי ברור שהייתה ביאת נידה ולכן טמאים וחייבים קרבן חטאת (שוגג). אם נמצא על ''העד שלה'' מיד לאחר הביאה (מכונה בפי חז''ל אותיום) , הרי שגם במקרה זה ברורו כי הייתה ביאת נידה וחייבים חטאת. אם נמצא לאחר זמן מה, הרי שיש ספק האם הדם היה בעת הביאה או שמא הדם יצא ממנה מאוחר יותר, לכן נפסק כי חייבים אשם תלוי. גם כאן אין ''קביעת חיוב'' וקשה לרב נחמן.
תשובה: אישתיק.
כאן רב נחמן שתק וכלל לא השיב לקושיא של רבא (יוסבר בהמשך מדוע).
לבתר דנפק אמר: מאי טעמא לא אמרי ליה דהא מני, רבי מאיר היא דלא בעי קביעותא לאיסורא. דתניא: השוחט אשם תלוי בחוץ, רבי מאיר – מחייב, וחכמים - פוטרין.
לאחר יציאת רבא מבית המדרש, הצטער רב נחמן כי לא השיב לו כי המשנה סוברת כמו רבי מאיר, אשר גם אינו מחייב קביעות לאיסור. זאת למדנו בברייתא, בה רבי מאיר מחייב להביא קרבן אשם תלוי, כאשר שחטו אשם תלוי מחוץ לכותלי בית המקדש, מקום אסור לשחיטה בקרבנות קודשים. אנו רואים כי רבי מאיר לא מחייב ''קביעות איסור''. 
ואמאי? לימא ליה דר' אליעזר היא.
מקשה הגמרא על הסבר ''צערו'' של רב נחמן. שואלת הגמרא: מדוע רב נחמן לא הצטער שלא אמר לו כי גם הברייתא הזאת סוברת כרבי אליעזר, כפי שענה לשתי הקושיות הקודמות?
הא קא משמע לן דרבי מאיר בשיטת ר' אליעזר קאי.
עונה הגמרא, כי רב נחמן הצטער שהוא לא ''לימד'' את רבא, כי גם רבי מאיר סובר כמו רבי אליעזר שאין צורך בקביעות איסור. נצטט את פירושו של רש''י (ד''ה בשיטת רבי אליעזר אמרה): 
... והאי דלא הוה אמר ליה ר' אליעזר היא, לא איכפת ליה, משום דממילא הוה מצי ידע:
רש''י מסביר מדוע הגמרא לא תמיהה על שתיקתו של רב נחמן, ומדוע לא תירץ כאן כמו בתירוצים הקודמים כי מדובר בשיטת רבי אליעזר. ואומר: זה לא תמוה, כיוון שזו ''תשובה ברורה'' ורב נחמן לא הרגיש צורך לחזור פעם שלישית על אותה תשובה. ''החידוש המפוספס'' שרב נחמן לא אמר לרבא, שגם רבי מאיר סובר כמו רבי אליעזר. 
 

מהו המסר

לאור הסברו של רש''י יש לתמוה, מדוע רבא שאל פעם שלישית שאלה אשר התשובה ברורה מראש?
ניתן אולי ללמוד מכאן, כי אין לפחד, ואין ''לחסום'' את עצמנו מלשאול עוד ועוד, כדי להבין להפנים וללמוד, אפילו שהתשובה יכולה להיות ידועה מראש.
התשובה ''מיותרת'' ולכן שתק רב נחמן, אבל לשאול? אין הביישן למד (אבות, ב).


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]