מתי לא לשאול רב שאלה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות טו ע"א
במשנה מסופר על כמה שאלות בנושאים עמוקים בהלכה ששאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע בזמן שהיו באיטליז לצורך קניית בהמה עבור משתה החתונה של בנו של רבן גמליאל. למרות שהם היו עסוקים וטרודים בבדיקת וקניית הבהמה לא נמנע רבי עקיבא מלשאול אותם, כי הוא ידע שהם עסוקים כל הזמן בדברי תורה, כפי שכותבים התוספות.
לעומת זאת במסכת ביצה (כא,ב) מסופר שרב אויא סבא שאל שאלה הלכתית את רב הונא, ורב הונא לא רצה לענות לו, אלא אמר לו: "עורבא פרח". לאחר מכן הוא הסביר שהוא היה עיף וחלש ולא יכול היה לענות. מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהערותיו שם ביאר שרב הונא דחה את השואל ולא ענה לו בגלל שהשואל היה אמור לדעת שאין זה הזמן המתאים לשאול שאלה כזו מסובכת, ועל פי זה כותב שם בספר חשוקי חמד שלא צריך לשאול רב שאלה עמוקה בשעה שהוא עסוק בשמחת חתונת ילדיו וטרוד בזה. מהמשנה כאן במסכת כריתות אנו רואים שהדבר תלוי באישיותו של הרב וביכולתו להתרכז בתשובה ביחד עם הדבר שבו הוא עסוק.
לגבי זה דרשו חז"ל (חולין ו,א) את הפסוק (משלי כג,א): "כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ":
"אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם - בין, ואם לאו - תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה פרוש הימנו". התלמיד החכם יודע מתי הזמן הנכון לשאול ומתי הזמן לשתוק ולא לשאול.
