לכסוף לדעת / רפי זברגר

כריתות טו ע''א
  

הקדמה

נלמד את המשנה הראשונה בדף, אשר ממשיכה לעסוק במקרה של אדם העובר מספר איסורים במעשה אחד:
אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס של עימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל.
רבי עקיבא פוגש את חבריו, רבן גמליאל ורבי יהושע שהלכו לקנות בשר לחתונת בנו של רבן גמליאל. רבי עקיבא ''לא מוותר על ההזדמנות לדבר בדברי תורה", אפילו שהם עסוקים בקניית בשר, ומסתמא היו עסוקים בבדיקתו.
רבי עקיבא כנראה ראה ששני החכמים, למרות היותם עסוקים במשימה חשובה בשוק, גם דברו ביניהם דברי תורה, ולכן הרשה לעצמו לשאול אותם שאלה שכנראה טרדה את מנוחתו.
בא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, מהו? חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?
אם יש אדם אשר בא על אשה אחת, אך היא אסורה עליו בכמה איסורים. הגמרא מסבירה כי מדובר באשה אחת ולא מספר נשים, ומהות השאלה הינה, כאשר יש שלושה שמות: אחותו, אחות אביו ואחות אמו, ולמרות שכולם הם משום ''אחווה'', אך אינן "גופים מוחלקין'', האם גם אז יהיה חייב בשלוש חטאות, אם עשה מעשהו בשוגג? 
הגמרא בהמשך מכנה את המקרה הנ''ל בכינוי ''רשיעא בר רשיעא'' ומציירת זאת כך: 
שבא על אמו והוליד ב' בנות, וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן, ובא בנו על אחות אמו, שהיא אחותו, שהיא אחות אביו - דהוה ליה רשיעא בר רשיעא. 
אדם אשר בא על אימו והוליד ממנה שתי בנות, ואז שוב בא על אחת מבנותיו ונולד בן. הרי שאם הבן הזה בא בשוגג על אחות אמו היא אסורה עליו משום שלשה איסורים, וחייב בשלושה חטאות: אחותו – שניהם בנים מאותו אבא, אחות אמו – שהרי האשה שבא עליה היא אחותה מאותה אבא, ואחות אביו – שניהם בני אותה אמא (אמא של אביו, היא גם אמא שלו). הבן והנכד הזה הוא ''רשע בן רשע''. 
אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת, (ורואה אני) שהדברים קל וחומר.
רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע ענו לרבי עקיבא ואמרו לו, כי מקרה כזה אינו זכור להם שלמדו, אך הם יכולים להשוות לדין אחר, ולהסיק ממנה מסקנה גם לגבי שאלת רבי עקיבא. הגמרא מסבירה את תשובתם ואת הקל וחומר. 
 

הנושא

הגמרא מביאה ברייתא אשר דנה במקרה דומה לזו שהוזכר לפני כן.
תנו רבנן: בא עליה, וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה - חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים: אינו חייב אלא אחת.
מחלוקת תנאים כשאדם עובר על איסור ערווה מספר פעמים, כאשר שמות אינם מוחלקין (אותה עבירה בדיוק), וגם גופים אינם מוחלקין (עם אותה אישה). וזהו כאשר בא אדם בשוגג, על אותה אישה האסורה עליו באיסור ערווה מספר פעמים זה אחר זה, והכול בהיעלם אחד (שהרי אם היו כמה היעלמות, חייב לדעת כולם על כל היעלם והיעלם). 
לדעת רבי אליעזר חייב על כל ביאה וביאה, וחכמים סוברים כי חייב רק חטאת אחת.
ומודים חכמים לר' אליעזר, בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת, הואיל והוא גרם להן.
מסיימת הברייתא וקובעת, כי אם הגופים היו מוחלקין, ואדם בא על חמש נשים נידות בהיעלם אחד, גם חכמים מודים לרבי אליעזר, כי חייב על כל ביאה וביאה. והברייתא מסבירה דין זה, היות והאדם שבא על חמש נשים אלו, חייב כל אחת מהנשים להביא קרבן, לכן גם הוא יתחייב להביא חמש קרבנות על חמשת הביאות. 
אמר רבא לרב נחמן: מי אמרינן הואיל והוא גרם להן? והתניא: הוא בהעלם אחת, והיא בחמש העלמות - הוא אינו חייב אלא אחת, והיא חייבת על כל אחת ואחת.
רבא מקשה לרב נחמן על ההסבר והסיבה אשר נכתב בסיפא של הברייתא, ואומר: האם באמת כאשר אדם גורם למספר נשים להביא מספר קרבנות, גם הוא מתחייב באותו מספר קרבנות, והרי למדנו בברייתא נוספת שאין זה כך!
הברייתא קובעת כי כאשר אדם בא על אשה אחת מספר פעמים, ולאשה היו מספר העלמות (ידעה אל האיסור, שכחה, ושוב ידעה וחוזר חלילה), אך לאיש היה רק היעלם אחד, הרי שהוא חייב קרבן אחד והאישה חייבת מספר קרבנות. 
אנו רואים בדין זה של הברייתא כי לא אומרים את הסברא ''הואיל והוא גרם להן'', שהרי בברייתא הוא גרם לאשה להביא מספר קרבנות, והוא אינו מביא אלא קרבן אחד. אם כך, יש להסביר באופן שונה את הסיפא של הברייתא הקודמת, אשר בה מודים חכמים לרבי אליעזר. 
אלא אימא: הואיל וגופין מוחלקין. 
והגמרא אומנם ''מתקנת'' את לשון הברייתא ומסבירה כי חכמים מודים לרבי אליעזר בבא בשוגג על חמש נידות שיהיה חייב קרבן על כל אחת, כיוון ש''גופין מוחלקין''. (חכמים דברו ברישא במקרה שגם הגופים וגם השמות אינם מוחלקין).
 

מהו המסר

1. מסיפור הפגישה בין רבי עקיבא לחכמים באטליז של עימאום אנו למדים, כפי שגם כתבנו בגוף המאמר, כי אנשים אשר ''חשקה נפשם בתורה'' מוצאים כל זמן וכל מקום כדי ללמוד עוד ועוד, ולנסות כמה שיותר להבין דברים בלתי מובנים, לא משנה מה המצב. רבי עקיבא כנראה גם הלך לקנות בשר באטליז, ושם פגש באקראי את שני החכמים, שהם עסוקים בדברי תורה תוך כדי קנייתם, ולא התבייש לשאול אותם שאלה המציקה לו.
גם בשתי המשניות הבאות, אנו מוצאים סיפורים דומים על רבי עקיבא, באותו אטליז ועם אותם חכמים (אולי כל השאלות היו באותו מעמד, ואולי בהזדמנויות שונות), כך שאנו רואים כי זו מגמה ורצון עז של רבי עקיבא להגדיל תורה ולהאדירה, לנסות למצוא בכל זמן את האפשרות ללמוד, לשאול ולהבין עוד ועוד ללא בושה וללא מעצורים.
מי יתן, ונלך בדרך זו של רבי עקיבא, לכמוה, לכסוף ולהשתדל ללמוד ולקנות דעת בכל אתר ואתר.
2. אנו למדים מהברייתא בקושייתו של רבא לרב נחמן, כי ייתכן שבמעשה אחד של שני אנשים, אדם יהיה מחויב במספר לאווין, והשני יתחייב רק בלאו אחד. למרות ששני האנשים ביצעו אותן פעולות, אך תוצאותיהן תהיינה שונות. אנו לומדים מכאן, להתייחס לא רק למעשים של אנשים, אלא גם לאנשים עצמם. תלוי בכוונתם ומחשבתם של עושה המעשה, ולפעמים מחשבות (או ידיעות) מחייבות או פוטרות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]