שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו
כריתות טו ע"א
"מתני'. אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס של עימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, מהו? חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו: הבא על ה' נשיו נדות בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת, ורואין אנו שהדברים קל וחומר".
פירש התוספות ישנים: "שהלכו ליקח בהמה למשתה כו' - להודיע שבחן שאע"פ שהיו טרודין היו עוסקין בדברי תורה".
לפי זה מבואר המעשה במסכת נדרים דף נא ע"א: "אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי. אמר ליה בר קפרא לרבי: מאי תועבה? כל דאמר ליה רבי דהכין הוא תועבה, פרכה בר קפרא. אמר ליה: פרשיה את, אמר ליה: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא, אתת רמיא ליה. אמר ליה לרבי: קום רקוד לי דאימר לך, הכי אמר רחמנא: תועבה - תועה אתה בה. לכסא אחרינא, אמר ליה: מאי תבל? אמר ליה כי עניינא קדמאה, אמר ליה: עיביד לי דאומר לך, עבד, אמר ליה: תבל הוא - תבלין יש בה? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות? אמר ליה: ומאי זימה?...".
וקשה, למה לא דחה רבי את בר קפרא ואמר לו: דחה נא את שאלותיך המעניינות למחר לעת בית המדרש, שטרוד אני עתה בשמחת בני. ומה לך כלל לעסוק בעריות המתועבות בשעת זיווג של מצוה?!
אלא שידע רבי שאז יענהו בר קפרא: לא ארי בן שועל אתה כפי שאמר לך אביך בענוותנותו (בבא מציעא דף פד ע"ב), אלא שועל בן בנו של ארי אתה, שהרי אבי אביך ברוב חיבתו לדברי תורה לא נמנע מלעסוק ולחדש בהלכות עריות בעת שהיה עסוק במצוות משתה בנו.
