מה דינו של תינוק שנשבה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
כריתות ג ע"ב
במסכת שבת (סח,ב) יש מחלוקת לגבי ילד יהודי שנשבה לבין הגוים (תינוק שנשבה) ובגלל שלא למד תורה עבר בשוגג עבירות שחייב להביא עליהן קרבן חטאת, כגון שחילל שבת או אכל חלב או דם או עבד עבודה זרה, האם דינו כשוגג וכאשר ייודע לו שהמעשים שעשה אסורים יתחייב להביא קרבן חטאת, או שהוא פטור.
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים בעניין זה: הרמב"ם פוסק להלכה שאדם כזה חייב להביא קרבן חטאת, ולעומת זאת הרמב"ן והר"ן סבורים שפטור.
נראה שיסוד המחלוקת הוא: מהי הציפיה מיהודי שגדל בסביבה של גוים. לדעת הרמב"ן דינו כאנוס, שהרי לא ידע ולא יכול היה לדעת שהוא יהודי ומה הם חובותיו ההלכתיות, ולכן הוא פטור מקרבן, כי המעשים שעשה לא נחשבים למעשי עבירה שמחייבים כפרה.
לעומת זאת הרמב"ם המובא ב"הלכה ברורה" כותב: "תינוק שנשבה לבין הגוים וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם, ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן, כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה", כלומר שדינו כעובר עבירה בשוגג. מדברי הרמב"ם אפשר להבין שיש לצפות ממנו לא לעבור בכלל אף עבירה, למרות שלא ידע בכלל שהוא יהודי וגם לא ידע שקיים עם ישראל בעולם, כי היה עליו להתעמק ולחקור ואילו היה עושה כך בוודאי היה מגיע לחקר האמת ומשלא עשה כן צריך הוא להביא קרבן כדי לכפר על העבירות שעבר.
