מה המטרה של הנצרות והאיסלאם?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה לד ע"א
"הנקברים – אפרן אסור; הנשרפים – אפרן מותר". יש איסורי הנאה שצריך לקבור ויש איסורי הנאה שצריך לשרוף. אלו שצריך לקבור, אם קרה שנשרפו – האפר עדיין אסור בהנאה, ואלה שצריך לשרוף, לאחר השריפה מותר ליהנות מהאפר.
אפשר לומר שיש כאן רמז לשני סוגי עבירות: א. עבירות שהגורם להן הוא היצר הרע שמביא את האדם לידי קנאה או תאווה או בקשת הנאות גשמיות שונות. ב. עבירות שהגורם להן הוא אידיאולוגיה של כפירה, כמו עבודה זרה.
את העבירות שנובעות מהיצר הרע צריך לקבור. אין כל משמעות ערכית או אידיאולוגית ליצר הרע, לכן אין צורך לשרוף אותו או לנסות להשמיד אותו, שכן יש בו צורך לקיום העולם, אלא כל אדם צריך למצוא את הדרך לנצל אותו לצורך עבודת ה'. אכן אם קרה ש"נשרף", אם אדם נלחם נגדו וביטל אותו אזי "אפרו", השאריות שלו, אסורות בהנאה, שכן אין כל היתר ללכת אחריו, אפילו במקצת.
אולם עבירות שנובעות מאידיאולוגיה כפרנית צריך לשרוף. צריך להילחם נגדה מלחמת חורמה כמו שמצווה התורה להשמיד ולהשחית ולשרוף ולכלות את העבודה זרה. אכן, לאחר ההשמדה מותר ליהנות מהאפר, כפי שכותב הרמב"ם (מלכים יא,ד) שהמטרה של הנצרות והאיסלאם היא: "לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". לכן צריך להשתמש ב"אפר", כלומר בשאריות האידיאולוגיה של הכפירה, לשם שמים.
