שילה - קדושה זמנית, ירושלים - קדושה קבועה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה כא ע"ב
המשכן התקיים בשילה במשך 369 שנים, ובאותה תקופה היה ניתן לאכול קדשים קלים ומעשר שני בכל מקום שממנו ראו את שילה. לאחר שנבנה בית המקדש הראשון הפכה ירושלים למקום הקדושה המרכזי, אולם שם לא ניתן היה לאכול מעשר שני בכל מקום שממנו ראו את ירושלים אלא דווקא בתוך חומות העיר כפי שמובא ב"הלכה ברורה".
מהי הסיבה להבדל הזה בין קדושת ירושלים לקדושת שילה?
תקופת שילה נקראת "מנוחה", ואילו לאחר שנבנה בית המקדש בירושלים היא הייתה ל"נחלה" (מגילה י,א). אולי משום ההבדל הזה לא היו חומות בשילה והיו חומות בירושלים.
קדושה שאינה קבועה יכולה להיות גם ללא חומות וללא גבולות שמגבילים אותה, אבל קדושה שצריכה לעבור בצורה קבועה לדורות עולם צריכה שיהיו לה גבולות שיבדילו בינה לבין החול. לכן כל זמן שהמשכן היה בשילה, בתקופה של מנוחה, שהיא תקופה זמנית, יכול היה להיות מצב של קדושה ללא חומות.
אולם לאחר שנקבעה הקדושה בירושלים שצריכה להיות "נחלה" קבועה שעוברת מדור לדור, אין אפשרות להעביר את הקדושה ולהבטיח שתתקיים בדורות הבאים ללא גבולות ברורים המבדילים בין קודש לחול ובין אור לחושך.
