גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קע"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת תמורה
דף טז ע"א

לכידת קרית ספר על ידי עתניאל בן קנז - פשוטו ומדרשו עולים בקנה אחד

גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל, שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכו'. במתניתין תנא, אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר (יהושע טו, יז) "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב". פירש"י: "וילכדה עתניאל - לקרית ספר, ומאי 'קרית ספר' - הלכות" (טז ע"א).

הנה פשוטו של מקרא בספר יהושע (טו, טו-יז) מיירי בלכידת עיר קרית ספר. וא"כ עולה התמיהה, הלא אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומה השייכות של הדרש - שמוסב על מה שהחזיר עתניאל את ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה, לפשוטו של מקרא - שמדבר בלכידת קרית ספר.

ומביא בזה ה'ערבי נחל' (פר' שלח דרוש ב) בזה"ל: "שמעתי מחכם אחד לבאר פסוקי יהושע (טו, טו - יז) ושופטים (א, יא - יג) שאמר כלב בבואו אל דביר: 'וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר. וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה. וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה', וקשה, למה בכל מקום שהלכו לא היה כבד להם לכבוש, ודביר היה כבד להם עד שהוצרך כלב לומר 'אשר יכה את קרית ספר וגו' ונתתי לו את עכסה בתי לאשה'; ותו, 'ושם דביר לפנים קרית ספר' - מאי נפקא מינה איך שמה היה מתחלה; ותו, 'אשר יכה את קרית ספר', הוי ליה למימר 'אשר יכה את דביר', כי למה יזכור שמה הראשון; ותו, 'אשר יכה ולכדה' כפל לשון. ורז"ל אמרו (ע' תמורה טז א) 'קרית ספר', אלו שי"ן (צ"ב הגירסא בזה, כי בגמרא איתא שלושת אלפים הלכות נשכחו) הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל מפלפולו, וזה תמוה יותר שבאו רז"ל להוציא קרא לגמרי מפשטיה".

"ואמר, כי הענין כך הוא, כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע, היינו לפי שהתורה היא דפוס העולם ובתורה נברא העולם, וארץ ישראל הוא אדוק בתורה, וכל חלק ממנה - חיותה היא מחלק תורה המתיחס אליה, וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיוּת ארץ ישראל היה בידם, לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה. והנה נודע כי שם כל דבר הוא החיות והפנימיות של אותו דבר, כי 'נפש חיה הוא שמו' (בראשית ב, יט). וזהו שאמר הכתוב, כי כשהגיעו אל יושבי דביר: 'וְשֵׁם דביר לפנים' דייקא, רצ"ל, 'שם' של 'דביר' - החיות והפנימיות שלו הוא 'קרית ספר', ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, שזהו היה החיות של אותו המחוז, ממילא, בהגיעם לשם תשש כחם ולא יכלו לכבוש, בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז, לכן אמר כלב 'אשר יכה את קרית ספר', דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו, וממילא 'ולכדה' - שילכד העיר אחרי כן, 'ונתתי לו כו', וילכדה עתניאל בן קנז', כמאמר רז"ל שהחזירו מפלפולו ואז לכד המחוז ההוא. עד כאן דברי החכם ושפתים ישק".

ולפי זה העלה ה'ערבי נחל' יסוד נוסף בענין חלוקת הארץ וז"ל: "והנה נודע (ע' זוהר ח"ג עג.) דאורייתא וישראל כולא חד, כי ס' ריבוא אותיות לתורה הם ס' ריבוא נשמות, וכל נשמה יש לה אחיזה בחלק התורה המתיחס אליה, ומטעם זה נחלקה הארץ לאנשים בגורל ברוח הקודש, כי כל אחד מישראל לפי חלק חיות התורה שיש בו לקח חלק הארץ המתיחס לאותו חלק התורה, ולבאי הארץ נתחלקה, שמיד בהגיע האדם בחיותו ונשמתו לארץ ישראל זכה תיכף בחלקו בארץ ישראל שהוא מתיחס לנשמתו בסוד עול"ם שנ"ה נפ"ש...".

יסוד זה הביא ה'ערבי נחל' בפרשת שמות בקצרה ובתוספת דבר הנוגע לגלותנו החל הזה, וז"ל (שם דרוש ב): "והנה בגלות זה האחרון, הא ודאי שיש כמה מקומות שאין ישראל בא שם שום פעם, ואיך יבוררו ניצוצות משם, ו'אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף' (יבמות סב.) דהיינו בירור כל הניצוצות. אך הענין הוא, עם מה שכתבתי במקום אחר מה ששמעתי לבאר פסוקי (יהושע טו, טו; שופטים א, יא) וכו'... כי מה שכבשו ישראל בקל כל ארץ ישראל עבור שהתורה דפוס העולם, וכל מדינה חיותה ממסכת אחת וכדומה, ובהיות התורה מסורה אז לישראל ממילא היו כובשין, ולזה אמר: 'ושם דביר', רצ"ל החיות שלה, 'לפנים', רצ"ל פנימית שלה היה 'קרית ספר' - אלו ש' הלכות כו', לכן לא היו יכולין לכבוש, עד שהחזירן עתניאל תחלה, ואחרי כן היו כובשין יעו"ש. נמצא, כי על ידי עסק התורה יכולים להוציא ניצוצות אף ממקום שאין בא לשם, כי חיות כל המדינות הוא בחלק אחד מהתורה, נמצא בלמדו אותו חלק בתורה מברר ניצוצות מאותה מדינה, ודוקא במצרים היו צריכים להיות שם להוציא כי לא היה עדיין תורה, משא"כ עכשיו מבררין ע"י התורה מקומות רחוקות גם כן".

ואמנם ב'אמרי פנחס' (תחילת ספר יהושע) מובא שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע אמר יסוד זה בשם המגיד ממעזריטש זי"ע, וז"ל: "דהנה בתורה נברא העולם, וכל מקום יש לו חלק ושייכות בתורה, וכשרצו לכבוש ארץ ישראל עסקו באותה הלכה ששייך באותו מקום ועל ידי זה כבשוהו, וזה שאמר הכתוב כלפי עי (יהושע ח, יג) 'וילך יהושע בלילה ההוא וילן בתוך העמק', ודרשו (מגלה ג:) 'שלן בעמקה של הלכה', דעסקו באותה הלכה ששייך לעי, והכא לא היו יכולין לכבשה, שזה היה שייך לאותן ש' הלכות שנשתכחו באבלו של משה, עד שבא עתניאל בן קנז והחזיר בפלפולו אותן ש' הלכות וכבשה, וזה 'קרית ספר', פירוש, עיר שצריך לכבשה על ידי ספר ולימוד..." (עעו"ש: "ואמר הוא (הרה"ק מקאריץ) נ"י, אפשר שזה היה כוונת רבנים הקודמים כשנתמנו אמרו להם הלכה תוס', כדי שיוכלו לכבוש העיר, ומן הסתם זו הלכה היתה שייכת לאותה העיר, כי הקדמונים וודאי כיוונו לשם שמים").