מתי האב מקנא בבנו?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

תמורה יז ע"ב

בגמרא יש מחלוקת מה דינו של וולד שנולד מבהמה שהייתה קדושה בקדושת קרבן שלמים אך היא בעלת מום. ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם הכותב: "ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו". כלומר שבמצב כזה הוולד עולה במעלה על פני אימו, שכן אימו אינה קרבה והוא קרב.

במסכת סנהדרין (קה,ב) נאמר: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו". עם זאת כותב רש"י במסכת בבא קמא (צב,ב) שאברהם אבינו התחתן עם קטורה משום שנתקנא ביצחק שהתחתן עם רבקה, הרי שהאב נתקנא בבנו.

בביאור העניין כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהכלל האומר שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו מתייחס למעמד הכללי או החכמה של הבן, אם הבן נחשב לאדם חשוב או חכם, בזה אביו לא מקנא, אולם במעשה או בעניין מסוים ייתכן שאפילו האב יקנא בבנו.

בהקשר לכך הוא סיפר משמו של ר' אריה לוין זצ"ל: שלהגאון בעל "חמדת שלמה" היה בן גדול מאד, ודיברו עליו שהוא גדול מאביו, והדבר היה אכפת לאביו, שאלוהו הרי "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו"? והשיב: האב לא מקנא אם מה שאומרים על בנו הוא אמת!...