ולד ולדן עד סוף כל העולם
תמורה יז ע"ב
"כיון דתנא ולדן וולד ולדן, עד סוף כל העולם למה לי?".
בשאלת הגמרא מבואר "דאין סברא לחלק בין ולד שני לבין ולד שלישי" (לשון הערות הגרי"ש אלישיב).
וצריך להבין למה סברה זו לא היתה פשוטה לשאלת הגמרא במסכת כתובות דף פג ע"ב: "איבעיא להו: לרבי יהודה, פירי פירות דוקא, או דלמא עד עולם דוקא?". ובכלל "פירי פירות" האלו כלולים גם ולד ולדן של בהמות, כמו בסוגייתנו.
אלא שבמסכת כתובות מדובר בתנאי שאדם קובע מרצונו, והוא רשאי להעניק חלק מסוים מזכויות ממונו גם בלא סברה והגיון. מה שאין כן בגדרי דיני התורה – אם סברת גדר ההלכה קובעת שכך הדין בולד שני, אותה סברה מחייבת שכך יהיה הדין גם בולד שלישי.
