סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

עשיה, עשיה ועוד עשיה / רפי זברגר

תמורה טז ע''א

  

הקדמה

תנן התם (סוטה מ''ז, א'): משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו.
המשנה במסכת סוטה, המצוטטת בדף שלנו, מלמדת אותנו כי לאחר מיתתם של שני החכמים, יוסי בן יועזר אשר גר בישוב הנקרא צרידה, ויוסף בן יוחנן מירושלים בטלו ''האנשים המיוחדים'', המכונים ''אנשי אשכולות'', אנשים שהיה בהם גם תורה, גם יראת חטא וגם גמילות חסדים (רש''י)
ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו.
ממשיך רב יהוד לומר בשם שמואל כי ''אנשי האשכולות'' עד לאותה תקופה למדו תורה כמו משה רבינו, הגמרא תסביר זאת בהמשך. 
והאמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה?
שואלת הגמרא סתירה לכאורה מדברי רב יהודה בשם שמואל, שהרי במקום אחר אמר רב יהודה בשמו של שמואל כי נשתכחו שלושת אלפים של הלכות, מתוך הצער על פטירתו של משה רבינו. אם כן, כיצד למדו ''אנשי האשכולות'' כמשה רבינו, אם שכחו כל כך הרבה הלכות לאחר מיתת משה?
דאישתכח להו – אישתכח, ודגמירן להו - הוו גמירי כמשה רבינו.
עונה הגמרא כי זו אינה סתירה. באמת שכחו אלפי הלכות, אבל הלכות שלא שכחו אמנם למדו כמו משה רבינו. 
 

הנושא

בהמשך לאמירתו של רב יהודה בשם שמואל על שלושת אלפים הלכות אשר נשתכחו בימי משה ממשיכה הגמרא בדף ט''ז לדון בנושא, ומתוך כך להגיע גם לשאלה הקשורה למסכתנו. 
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך.
שעה קלה לפני מות משה, ביקש משה לשמר את הידע הרב שקיבל ישירות מפי הקדוש ברוך הוא, ולכן שאל את יהושע, תלמידו המסור, לספר לו על כל הספיקות העומדות לפתחו, כדי שיוכל לפותרם כל עוד הוא בחיים. 
אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי (שמות ל''ג, י''א): וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל..
יהושע ענה לו, כי לא ייתכן שיהיו לו ספיקות, שהרי נכתב בתורה כי הוא ''לא מש מאוהל משה'', ושהה שם כל הזמן. אם כן, כל הספקות שהיו לו כבר נפתרו באוהלו של משה..
מיד תשש כחו של יהושע [משה] ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו.
לפי הסברו של רש''י תשש כוחו של משה מן הצער שציערו יהושע בתשובה זו, הטוענת בעצם, כי גדלותם של משה ויהושע היתה זהה. עקב צערו זה של משה, נענש יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו ספיקות בשבע מאות הלכות נוספות. בעקבות ספיקות אלו, עם ישראל ביקש כביכול להרוג את יהושע עד שיפתור להם את הספיקות. יש לציין כי לא ביקשו ממש להורגו, שהרי אז לא יהיה להם מנהיג, אלא כעסו עליו שהוא גרם לעצמו לשכוח אותם, וביקשו שיתפלל שהקדוש ברוך הוא כדי שיחזיר לו את הידע בהלכות אלו. 
אמר לו הקב"ה: לומר לך - אי אפשר, לך וטורדן במלחמה. שנאמר (יהושע א', א'-ב'): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע כי אין אפשרות להחזיר לו את ההלכות ששכח והלכות שעלו לו ספיקות בהן, (כנראה בגלל שאמנם ''מגיע לו'' שמצב זה יישאר על כנו, עקב העובדה שציער את משה), ולכן אמר לו שילך ''להעסיק את ישראל'' בהכנות למלחמת כיבוש ארץ ישראל מיד אחרי מותו של משה, כפי שלמדנו בתחילת ספר יהושע. 
 

מהו המסר

ניתן להסביר את ציוויו של הקדוש ברוך הוא את יהושע, להכין את העם לכבוש את הארץ במספר אופנים:
1. העם הטיל ספק ביכולתו של יהושע לבצע זאת, לאחר שכחת ההלכות והספיקות שעלו לו בהלכות אחרות, ולכן הקדוש ברוך הוא ''מראה לעם'' כי כוחו של יהושע במתניו, והוא ראוי להנהיג את העם ולהכניסם לארץ ישראל.
2. כי שהעם לא יהיה ''טרוד במחשבות רעות על יהושע'', מפנה הקדוש ברוך הוא באמצעות יהושע ''להעסיק את העם'' בדברים חשובים אחרים, וממילא ליבו של העם יופנה לעסוק במלחמה הקריבה ובאה, ויפסיק לעסוק ביהושע עצמו.
ההסבר השני מלמד אותנו מסר חשוב מאוד, הנכון בעל עת, אבל בעידן המודרני על אחת כמה וכמה.
הזמן הפנוי של האנשים ובעיקר הילדים והנוער בעת הזאת, בין היתר עקב אמצעים טכנולוגיים מפותחים מאוד, גורמת לאנשים לעשות מעשים שאינם ראויים, או לחשוב מחשבות לא טובות. מלמד אותנו הקדוש ברוך כי יש לתת לאנשים לעסוק בעיסוקים כאלו ואחרים, העיקר לא להשאיר אותם במצב פנוי ומלא מחשבות.
בטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ''ט, ב'), ושעמום מביא לידי חטא. לכן, מוטלת חובה על כל אחד ואחד למצוא עיסוקים טובים לשעות הפנאי שלו, וחובה חשובה זו מוטלת על ההורים לדאוג לילדיהם בכל ימות השנה ובעיקר בימי החופש הארוכים. עשיה, עשיה ועוד עשיה היא תשובה חשובה ורצינית ל''זמן פנוי''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר