האם עובר נחשב לדבר שבא לעולם?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

תמורה י ע"א 

לדעת רבי יוחנן בגמרא ניתן להקדיש עובר של בהמה שעדיין לא נולד לקרבן. אחת השאלות העולות מתוך כך היא: האם עובר נחשב לדבר שבא לעולם, או לדבר שלא בא לעולם.

להבנתו של בעל קצות החושן, הרמב"ם סבור שעובר נחשב לדבר שבא לעולם (אולם השולחן ערוך פוסק שעובר נחשב לדבר שלא בא לעולם).

על פי זה מובן מדוע לדעת הרמב"ם אדם יכול לקדש עובר, כלומר יכול לומר לאבי העובר: אם אשתך תלד נקבה הרי היא מקודשת לי, ואם אכן אשתו מעוברת והוכר העובר – היא מקודשת. אולם למרות זאת, פוסק הרמב"ם שאין אפשרות להקנות חפץ בקניין לעובר. הלחם משנה התקשה בעניין זה, שכן אם הרמב"ם סבור שעובר נחשב לדבר שבא לעולם, מדוע הוא פוסק שאי אפשר להקנות לו.

בעל קצות החושן (רט,א) מתרץ, שהסיבה שבגללה אי אפשר להקנות לעובר, אינה בגלל שהעובר נחשב לדבר שלא בא לעולם, אלא משום שעובר שעדיין לא נולד אינו "בר זכיה", אין אפשרות שיהיו בבעלותו נכסים, וזוהי הסיבה שאי אפשר להקנות לו. כאשר יש לאדם נכס בבעלותו יש לו דאגה, כמו שנאמר (אבות ב,ז): "מרבה נכסים מרבה דאגה", ואילו לעובר במעי אימו אין כל דאגה, כפי שאמרו חז"ל (נידה ל,ב): "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו - לפנקס שמקופל ומונח ...ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ...ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים".