גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרצ"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קכו עמוד ב
בענין העברת הבכורה מראובן ליוסף על ידי יעקב אבינו (ב)
דבר בעתו מה טוב, נמשיך לדון בענין קושיית ה'יד רמ"ה' במכילתין (קכו ע"ב) בענין העברת הבכורה מיעקב לראובן, כמו שמפורש בפרשתנו (בראשית מט, ג), היאך הועיל הדבר, והלא העברת נחלת פי שנים מן הבכור אל אח אחר אינה מועילה, משום שהתנה על מה שכתוב בתורה (דברים כא, טז): "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור".
ונביא תחילה את דברי רבינו אפרים בפירושו עה"ת (מהדו' גד - יהנוסבורג תש"י), שהביא בענין זה כמה תירוצים: "שאל השואל, איך יעקב אבינו סילק את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, והרי כתיב 'לא יוכל לבכר' וגו', והתשובה, כי מה שאמר הכתוב 'לא יוכל לבכר' דוקא בלשון ירושה, אבל בלשון מתנה יכול. וכן כתב הרמב"ם בהלכות נחלות, 'יכול האב לעשות הבכור פשוט והפשוט בכור, ודוקא בלשון מתנה, אבל בלשון ירושה לא" (וע"ע בדבריו מה שנתקשה בזה).
ובאמת תירוץ זה מובא גם ב'יד רמ"ה' שהובא במאמרו הקודם ושללו בזה"ל: "וכי תימא, כי אפקעיה יעקב אבינו לבכורה מראובן לאו בהאי קרא ד'פחז כמים אל תותר' אפקעה מיניה... ואפקעתא דבכורה מראובן מקרא אחרינא נפיק, דכתיב (בראשית מח, כב) 'ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך', ולשון מתנה הוא, דקי"ל (ראה משנה דף קכו ע"ב) דאם אמר משום מתנה אפילו למי שאין ראוי ליורשו דבריו קיימין, וכל שכן למי שראוי ליורשו, מ"מ היכי מצי לאקנויי באמירה בעלמא, הא קי"ל דמתנת שכיב מרע באמירה בעלמא דקנייא אפי' במי שאין ראוי ליורשו, א"נ במקום בכור - מדרבנן בעלמא הוא, דאלו מדאוריתא חד מאנפי הקנאה בעי".
ומן הנכון להביא כאן את דברי ה'פנים יפות' בפרשתנו שהביא תירוץ זה בפסוק "ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך", ושילב על פי זה בין שני פירושי רש"י: "שכם אחד על אחיך - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך... דבר אחר 'שכם אחד' הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים", כי "באמת קי"ל דאינו יכול ליקח את חלק הבכורה, כדכתיב 'לא יוכל לבכר' - אלא א"כ הוא נותן דרך מתנה... על כן אמר 'ואני נתתי לך' - בלשון מתנה, אלא דקי"ל ד'אין אדם יכול ליתן דבר שלא בא לעולם' (ויעקב אבינו לא זכה באותה שעה בירושת הארץ, ואיך היה יכול להקנות פי שנים מירושתה ליוסף בנו), אלא דאיתא בחושן משפט סימן ר"ט ס"ד דבנותן דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה שתיהן, לכן נתן לו שכם ממש, שכבר כבש אותו - והוא ברשותו, ועל ידי זה נתן לו כל חלק הבכורה".
בעיקר תירוץ זה יש להביא מה שהעיר בעל ה'דברי חיים' בחידושיו על הפרשיות, אחרי שהביא דברי הפנים יפות: "ודבריו תמוהים, דא"כ היו השני חלקים של יוסף בתורת מתנה, ושאר אר"י נשאר לשאר יורשי יעקב, היינו, כל הי"ב שבטים, א"כ היה לראובן ליטול בהנשאר שני חלקים כדין בכור, דיעקב לא היה יכול להעבירו מבכורתו, ובאמת בקרא כתיב דראובן לא לקח רק חלק אחד בארץ".
עוד כתב רבינו אפרים: "ושמעתי מפי חכם, כי בעוד שהבכור לא יחטא אצל אביו, אין בכח האב לעקור לו הבכורה, אמנם בעת שיחטא לאביו אז בכוחו שיסיר ממנו הבכורה ויתנה למי שירצה, והנה ראובן חטא ליעקב אביו בענין בלהה, ולכן הסיר ממנו הבכורה, וכן כתוב בדברי הימים (א ה, א): "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף".
תירוץ זה כתב גם הספורנו בפרשת כי תצא (שם): "'לא יוכל לבכר' וגו' - לא יעביר הבכורה מן הבן בשביל שנאת זו או אהבת זו, אבל אם יעשה זה בסבת רשעת הבן הבכור - אז ראוי להעביר, כאמרם ז"ל (ב"ב קלג.) 'אם לא היה נוהג כשורה זכור לטוב', וכן נראה שעשה יעקב אבינו כאמרו ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל".
ואמנם בפירושי התוס' עה"ת (בפר' כי תצא שם) מובא תירוץ זה בשילוב יסוד נוסף, וז"ל: "וי"ל בפשיעתו של ראובן היה, שהרי בא על פלגש אביו, ויעקב נתן ליוסף שפרנסו - הבכורה", והיינו, שיש כאן סיבה נוספת להעברת הבכורה, מאחר שיוסף הצדיק פירנס את יעקב אביו, אין בזה משום איסור 'לא יוכל לבכר', ויתכן שיסוד הדבר הוא גם כדרך הסברא שהביא הספורנו, כי אין האיסור רק בהעברת נחלה בגלל שיש לו שנאה לבן הבכור, או שיש לו אהבה מיוחדת לאותו בן שמעביר לו נחלתו, אכן, העברת הבכורה ליוסף היתה בגלל שפרנסו, והיינו, מענין הכרת טובה בעבור השתדלותו בשבילו בשנות שהותו במצרים, וכשמעבירים נחלה מחמת סיבות כאלו, אין בזה שום איסור (ראה שו"ת 'צמח צדק' ליובאוויטש חו"מ סי' מב).
עוד הביא רבינו אפרים: "ורשב"י ז"ל פירש בספר הזהר (ויצא קעו: וישלח קנה), כי בעת שנתחתן יעקב אביו עם לבן לא נתחתן עמו אלא ברחל, ובעת שנכנס לחופה והכניסו לו לאה במקום רחל, בא עליה יעקב בכוונה שהיא רחל, וזהו שאמר לו יעקב בבקר (בראשית כט, כה): "הלא ברחל עבדתיך עמך ולמה רמיתני", ובעת שקרב למות קרא ליוסף ואמר לו, בני - דע כי עיקר נישואי לא היה כי אם באמך, והנה לבן רימה אותי, והכניס לי לאה במקום אמך... ואם כן הבכורה גזילה היא ביד ראובן, לכן אני מחזיר העטרה ליושנה ולתתה לך, ולכן הסיר הבכורה מראובן ונתנה ליוסף". וביסוד זה האריכו בהרבה ספרי דרוש, ואכמ"ל (עי' 'עשרה מאמרות' מאמר חקור דין ח"ג פי"ח; אוה"ח הק' בפרשתנו מט, ג; 'ישמח משה' ויצא בפסוק ויאהב גם את רחל ועוד. ועי' 'תורת משה' להחת"ס בפרשתנו שהאריך עוד אודות עיקר הקושיא, ומעין דבריו ראה 'דברי חיים' שם).
ולסיום נציין שבפי' הטור (בפרשתנו מט, ג) מובא כאחד מתירוצי האוה"ח הק' (שם עה"פ), וז"ל הטור: "אע"ג דכתיב 'את בן האהובה', שאני הכא שעל פי הדיבור נלקחה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף".
[לחלק א של המאמר לחץ כאן]
