קילוף קליפות / רפי זברגר

תמורה ו ע"ב

הקדמה

נלמד על מחלוקת אביי ורבא בנושא "חלות מעשה העבירה": 
אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד - אם עביד מהני. דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי.
סובר אביי כי כל מעשה שהתורה אסרה אותו בלאו, אם בכל אופן עבר ועשה – פעולתו חלה. מסביר אביי את טענתו: אם אמנם הפעולה לא הייתה חלה, לא ברור מדוע התורה מחייבת עונש מלקות, על פעולה שלא חלה. לכן פוסק אביי ש''הפעולה אמנם חלה ומועילה''. יש לציין כי מדובר ב"חלות הלכתית", כמו למשל קידושין, גירושין וכדו' ולא במקרים בהם הפעולה נעשתה, כמו למשל פעולת הרג, כאשר במקרה זה ברור שהתוצאה חלה והאדם נהרג, אלא כאמור, בסוגיות של ''חלות הלכתית'', ולפי אביי אמנם הפעולה חלה. 
רבא אמר: לא מהני מידי, והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא.
רבא חולק וסובר, כי אין זה הכרחי. בהחלט יכול להיות שהפעולה לא חלה, ובכל אופן התורה מחייבת עונש מלקות על עצם ביצוע המעשה האסור לפי התורה. ולכן פוסק רבא, שהפעולה אינה חלה. 
 

הנושא

הגמרא מקשה ארבע עשרה קושיות! במהלך כמעט שני דפים (ה'-ו'), פעם על אביי ופעם על רבא. המבנה של כל הקושיות זהה: קושיא על אחד האמוראים, לאחר מכן הגמרא עונה שיש לימוד מיוחד מפסוק, המוציא מן הכלל את הדין ממנו הקשינו (כל אחד לפי שיטתו), ולבסוף שואלים מה לומד האמורא השני מהפסוק המיוחד הנ''ל.
אנו נתמקד בשתי קושיות, החמישית והשמינית, שתיהן קשורות למסכת שלנו, וכנראה בגללם הובאה כל הסוגיא.
והרי תמורה דאמר רחמנא (ויקרא כ''ז, י'): לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב, וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה - וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. ותנא (במשנה שלנו): לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, אלמא מהני. תיובתא דרבא!
איסור תמורה מחייב מלקות, כפי שלמדנו במשנתנו. וזהו בדיוק שיטת אביי, שלמרות הלאו ''המעשה מועיל'' ומחייב עונש, בניגוד לשיטת רבא. 
אמר לך: שאני התם דאמר קרא (שם): וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ.
רבא עונה כי יש פסוק מיוחד המלמד אותנו המלמד אותנו כי גם הבהמה הקדושה וגם בהמת התמורה הופכים להיות קודש, משמע – שהמעשה האסור מועיל. רק בגלל הפסוק המיוחד, אבל בדרך כלל, אומר רבא, מעשה אסור אינו מועיל.
ולאביי, אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו, הוה אמינא תצא זו ותכנס זו - קמשמע לן.
אביי הרי לא צריך את הפסוק כדי להחיל חלות על המעשה, ובכל אופן אומרת הגמרא, שבלי הפסוק, אביי היה יכול לחשוב שהתמורה חלה, והבהמה הקדושה במקור תצא לחולין תמורת הבהמה השניה המתקדשת, אך לא – התורה מלמדת כי שתי הבהמות קדושות, וזהו החידוש מהפסוק לשיטת אביי. 
ועתה נעבור לקושיא השמינית, העוסקת בהקדמת ביכורים לתרומה, סוגיה שעסקנו בה בדף הקודם: 
הרי הקדימה תרומה לביכורים דאמר רחמנא (שמות, כ''ב, כ''ח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי, ותנן: המקדים אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי!
מְלֵאָתְךָ זו ביכורים, וְדִמְעֲךָ זו תרומה, מכאן יש להקדים ביכורים לתרומה, ובכל אופן קובעת המשנה במסכת תרומות (ג', ו') שאם עברו על האיסור והקדימו תרומה לביכורים, הפירות נחשבים לתרומה כאביי, וקשה לרבא. 
אמר לך רבא: שאני התם, דאמר קרא (במדבר י''ח, כ''ח): כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
רבא שוב לומד מפסוק מיוחד את הדין המלמד שאם לוי קדם ולקח מעשר ראשון לפני הפרשת תרומה, הרי שיש ללוי להפריש תרומת מעשר ולא חייב להפריש תרומה גדולה. מכאן לומד רבא גם על הקדמת תרומה לביכורים, ולכן רק במקרה זה מחיל רבא את המעשה, בניגוד לכלל הרגיל, לדעתו. 
הגמרא מסיימת כהרגלה בכל הקושיות, בהסבר אביי לפסוק ממנו למד רבא את הדין של חלות מעשר לפני תרומה. 
בדף ו', לקראת סוף כל הקושיות שואלת הגמרא, מהי אם כן הנפקא מינה בין שיטת אביי לשיטת רבא. 
אלא במאי קמיפלגי אביי ורבא? בשינוי קונה:
יש ברש''י שני הסברים למסקנה זו, לפי הסברו הראשון, באמת אין נפקות הלכתית בין שני האמוראים, וכל מחלוקתם היא מהי היא ברירת מחדל ללא פסוקים מן התורה. לאביי – "מעשה אסור חל", ופסוקים מן התורה מלמדים אותנו בכל המקומות שהקשו עליו כי המעשה לא חל. לפי רבא הפוך: ברירת מחדל ש"מעשה אסור אינו חל", ובכל המקומות שהקשו על רבא הוא למד מפסוקים שכן יחול. 
 

מהו המסר

הדיון הארוך מאוד בשיטותיהם של אביי ורבא, והמסקנה המפתיעה (לפי הסבר ראשון ברש''י) שבפועל אין שום הבדל מעשי בין שתי השיטות, מציגה בפנינו תופעה מאוד מעניינת (דומה למסקנה שלמדנו גם בדף הקודם ).
בתחילת הדרך היה ברור לחלוטין לכל אחד אשר שמע את דעתם של אביי ורבא, כי ישנה מחלוקת קוטבית ביניהם.
לאט לאט קילפנו את הקליפות, חקרנו ובדקנו מקומות רבים מאוד, וגילינו להפתעתנו כי בפועל אין שום מחלוקת ביניהם. הם מסכימים לכל ההלכות למעשה, ורק אופן הלימוד שלהם שונה, כפי שתואר לעיל.
זהו לימוד מאוד מעניין לחיים, המראה לנו כי ישנן מחלוקות לא מעטות, שאם נחקור ונקלף אותן לקליפותיהן, נבחין ונגלה כי באמת אין הם חולקים כלל וכלל. לצורך כך יש להאזין ולהקשיב לצד השני. יש לחקור ולדרוש. יש לנסות להקשות, לתרץ וליישב קושיות, וכך בסופו של דבר מגיעים לחקר ולשורש העניין.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]