האם יש תמורה במחשבה ומה הקשר לקדיש?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
תמורה ד ע"ב
"תמורה" היא הקדשה של בהמה לקרבן בתמורה לבהמה אחרת. ב"בירור הלכה" יתבאר שלדעת הרבה מפרשים אין אפשרות לעשות תמורה במחשבה, אלא צריך דווקא דיבור בפה. זאת למרות שבדרך כלל ניתן להקדיש בהמה במחשבה.
בביאור ההבדל שבין הקדש רגיל, שמועילה בו מחשבה, לתמורה שלא מועילה בה מחשבה, כתב הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א (דרך שיחה ח"ב בחוקותי) שזה בהתאם לכלל שנאמר במסכת קדושין (לט,ב) שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כלומר שהיא נחשבת כמעשה, ואילו מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, לכן מחשבה להקדיש בהמה, שהיא מחשבה טובה, נחשבת כמעשה ופועלת את פעולתה, ואילו מחשבה לעשות תמורה, שזהו איסור מן התורה, אינה נחשבת למעשה.
על פי זה, אומרים בשם ר' חיים מבריסק, ניתן לתרץ את קושיית תוספות (ברכות כא,ב ד"ה עד) על רש"י, שכתב שאדם שמתפלל שמונה עשרה ובאמצע התפילה שומע קדושה או קדיש מהחזן אסור לו לענות, אלא ישתוק וימתין מעט ונחשב לו הדבר כאילו ענה לקדיש או לקדושה, כי "שומע כעונה". על כך הקשו התוספות שאם הוא נחשב כעונה הרי אסור לעשות כן באמצע התפילה. אכן על פי העיקרון הנ"ל הדבר מובן, שכן מחשבה טובה נחשבת למעשה, לכן המחשבה לענות לקדיש או לקדושה נחשבת לענייה, אולם מחשבה רעה אינה נחשבת למעשה, לכן לעניין ההפסק באמצע התפילה, שהוא דבר רע, אין המחשבה מפריעה. כך היא גם מסקנת התוספות: "נהגו העם לשתוק ולשמוע, וגדול המנהג".
