גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קע"א, מדור "עלי הדף"
מסכת ערכין
דף לב ע"ב

"וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" - היתכן?

בעלות בני ישראל מבבל לארץ ישראל בימי עזרא כתיב (נחמי' ח, יז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד", ותמהו במכילתין (לב ע"ב): "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא", דהא לא מסתבר שבני ישראל לא עשו סוכות במשך כל אותן השנים בבית ראשון. ובגמרא ביארו שני ביאורים בזה הנוטים מפשוטו של מקרא - שבאמת עשו סוכות במשך כל השנים סוכות והפסוק מתפרש באופן אחר לגמרי, הביאור הראשון הוא, למאן דאמר "קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא", שדורש את הפסוק הנ"ל - "וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון" וגו' - "מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה", וברש"י: "דהא 'כי לא עשו' לאו אסוכות מהדר, אלא הכי קאמר, 'כי לא עשו' - מה שעשו עכשיו מימות יהושע, ומאי ניהו קדושת הארץ", ואם כן אנו רואים מכך שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, ולכן היה צריכים לקדשה עתה.

ביאור השני הוא למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבא, כדאיתא בהמשך הגמרא: "ואידך, דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה, והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב 'יהושע', והכא כתיב 'ישוע', בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי", וברש"י: "ואידך, לעולם 'כי לא עשו' - אסוכות קאי, ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (סד:). ואגין זכותא - דעזרא עלייהו. כי סוכה - כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן, והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים, וקא מדכר ליה בלשון גנאי. דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישוע - משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא".

אמנם האחרונים העלו לבאר הפסוק כפשוטו, ויוקדם תחילה את אשר הקשה הגאון רבי חיים אלפאנדרי הזקן זצ"ל בספרו 'עץ חיים' (פר' אמור נה, ב) במה שנאמר בעזרא (שם): "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים", וקשה מכאן על האוסרים לעשות סוכה ברשות הרבים (עי' סוכה לא.), כמו שנפסק להלכה (שו"ע או"ח סי' תרלז ס"ג): "וכן לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו, וכן בקרקע שהיא של רבים, ומיהו בדיעבד יצא", והאריך בזה ה'מגן אברהם' (שם סק"ג): "וצריך עיון שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים, ואם כן סוכה גזולה הוא, ואין לומר דבני העיר מוחלין להם, דהא ברשות הרבים יש לכל העולם חלק בהם, ואם תימצי לומר דכל ישראל מוחלין, מכל מקום הרי יש לעכו"ם חלק בהם", ואם כן היאך עשו עולי הגולה סוכה ברשות הרבים.

וכתב בזה הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל אב"ד לעמבערג (ראה 'דברי שאול' דרשות דרוש לשבת חוה"מ סוכות שנת תר"י; שו"ת 'שואל ומשיב' מהדו"ק ח"א סי' קכד) בזה"ל: "אמנם באמת המעיין במקרא, ימצא כי קדשו את החומה ולא היה דר שם שום עכו"ם בירושלים, ואם כן היו שלהם והיו יכולים לעשות להם סוכות, והרי סגרו דלתי ירושלים כל יום השבת כמבואר בנחמי' סי' י"ג, הרי שהיה כולו שלהם ברשיון המלך כורש, ואם כן לא היו חלק להנכרי רק להישראל וישראל מחלו, ודינו של המג"א מבואר", ובהמשך כתב: "וזה לא יכלו לעשות מימי יהושוע בן נון, שהרי היבוסי היה דר בירושלים (ראה שמואל ב' ה), ואם כן היה לנכרים חלק בירושלים ברשות הרבים, ואם כן לא היה אפשר לעשות סוכות ברחובות" (ראה אריכות דבריו וכן ב'חידושי מלבי"ם על הש"ס בסוגיין).

ה'חתם סופר' בחידושיו על מס' סוכה (שם) הביא גם כן נידון זה, והעלה שכלפי חלקם של עכו"ם בירושלים אין לחוש, וכה כתב - אחר שהביא קושיית ה'עץ חיים': "ולפמ"ש... לא קשה מידי, דכשישראל יושבים על אדמתם לא הפקירו רשות הרבים שלהם לבני נכר, להפקיעם מפרסום מצות ה'...", והיינו, אף שהרשו את העכו"ם לדור בירושלים לא היה להם חלק בארץ ישראל באופן שיהיו יכולים להפקיעם מלקיים את מצות ה', וכלפי קיום מצות סוכה – לא היה נחשב כרשותם ולא היה גזל ביד ישראל כאשר עשו סוכות, אמנם, "יש לחוש לישראל גופיהו, יש ויש שאין לבבם שלם כל כך, ואינם מוחלים חלקם ברשות הרבים להיות נדחק בצאתו ובואו מפני קיום מצותו של חברו, וישראל שיש לו חלק בארץ בודאי שמעכב, והנה אפילו בימי יהושע בן נון יש לחוש להנ"ל, שהרי עבר בים צרה עם שבט דן (סנהדרין קג:) ופנחס אמר להם עון פעור עדיין לא הוטהרנו עי"ש בספר יהושע (כב, יז), על כן לא יכלו לעשות סוכה ברחוב, ולא מצא להם די לעשות סוכות, מה שאין כן בימי עזרא ששבו בכל לבב והתודו כולם, כמבואר בפסוק (נחמי' ט, ג), עד שבראש השנה אמר להם (שם ח, ו) 'אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם', אז בסוכות שאחריו עשו כסוכות הזה".

ביאור נוסף מבואר ב'חתם סופר' (שם), כי בזמן הבית היו כמעט כל ישראל עולי רגל, והיו עוסקין בקרבנות הרגל, והיו בגדר הולכים לדבר מצוה שפטורין מן הסוכה מדין שלוחי מצוה, ורק בימי עזרא כשהיו כל ישראל מכונסים במקום אחד, ולא היו בגדר הולכי דרכים, עשו "כל הקהל" סוכות.