תקנות לחיים / רפי זברגר

ערכין  לא ע''א-ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בדף דין "בתי ערי חומה": 
המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד, וגואל כל שנים עשר חדש.
אדם אשר מוכר בית בעיר שהיתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, ורוב תושביה יהודים יש לו דינים מיוחדים, השונים מדין שדה אחוזה אשר למדנו במשניות הקודמות. המשנה כאן מלמדנו שניתן לגאול את הבית מיד אחרי המכירה 
(בניגוד לשדה אחוזה שלמדנו לעיל כי ניתן לגאול רק אחרי שנתיים), וזמן הגאולה מצטמצם לשנה אחת בלבד (בניגוד לשדה אחוזה אשר ניתן לגאלה עד שנת היובל).
הרי זה כמין ריבית ואינו ריבית.
המשנה מוסיפה כי גאולת בית בעיר חומה, אשר נגאלת באותו סכום בו נמכר הבית, נראה כמו ריבית. שהרי הקונה נהנה מן הבית עד זמן הגאולה, ומקבל את מלוא הסכום ששילם, נראה לכאורה כי הנאת הבית היא מעין ריבית. אך המשנה דוחה וקובעת כי דין ריבית שייך רק בהלוואה ולא במכר, כמו במקרה דידן. 
בסוף המשנה למדנו מה קורה עם תום השנה הראשונה:
הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה - היתה חלוטה לו. אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה שנאמר (ויקרא, כ''ה, ל'): וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא [לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל. 
עם תום השנה - הבית ''נחלט'' לקונה. כלומר, הקונה הופך להיות הבעלים של הבית לצמיתות, ללא יכולת להוציא ממנו את הנכס. 
 

הנושא

לאחר שלמדנו דין ''חילוט'' הבית בתום שנה מעת המכירה, דנה המשנה השניה בשלהי הדף על התמודדויות של חכמים עם הבעייתיות שיוצרת הלכה זו. 
בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חודש, כדי שיהא חלוט לו.
הקונה כמובן מבקש לעשות הכול, כדי שהמוכר לא יגאל ממנו את הבית, אלא יישאר חלוט אצלו לעולם. לכן, אם המוכר השתהה ולא גאל את הבית במשך כל השנה, היה הקונה ''מתחבא'' מפני המוכר היום האחרון של השנה, כדי שלא ימצא אותו ויגאל את הבית, ובכך יישאר הבית חלוט בידיו. לפתרון המצב הבעייתי תיקן הלל את התקנה הבאה: 
התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה. הלז יבא ויטול את מעותיו.
כדי לתת אפשרות למוכר לגאול את ביתו, גם כשהקונה ''בורח'' מפניו ביום האחרון של השנה, תיקן הלל תקנה המאפשרת למוכר לגאול אותה בעל כורחו של הקונה. המוכר היה ''זורק'' את המעות ללשכה, ופעולה זו הייתה נחשבת לו כנתינת המעות וגאולת הבית. ומכיון שכך, יש לו רשות לחזור לביתו גם אם הבית נעול - הוא מורשה לפרוץ את הבית ולהיכנס לתוכו. בהמשך, רשאי הקונה ליטול את הכסף מן הלשכה בכל עת שירצה. 
היום קוראים לפעולת ''זריקת הכסף ללשכה'' – "נאמנות". זהו חוב שפלוני חייב לאלמוני, ומסיבות כאלו ואחרות, פלוני מנוע מלתת את החוב לאלמוני, הרי שמפקידים את הכסף ביד ''צד שלישי'' נאמן לשני הצדדים, וכך הכסף נשמר עד שאלמוני יוכל לפדות את כספו מיד הנאמן. 
שימוש נפוץ בנאמנות היא למשל בעסקת מכירת בית. כאשר מוטלת חובה על המוכר להמציא מסמכים על פטור ממיסים וכדו', שבלעדיהם העסקה אינה יוצאת לפועל, הרי שמפקידים חלק מסכום הקניה ביד נאמן, בדרך כלל עורך דין המקובל על שני הצדדים, עד אשר המוכר ממלא את חובו, או אז יכול לגבות את הכסף מידי הנאמן. 
 

מהו המסר

הלל ידוע בתקנותיו, כאשר המפורסמת שבהם היא ''תקנת פרוזבול'' המאפשרת לבצע עסקאות גם בתקופה בה חלה שמיטת כספים בשנת השמיטה, בעקבות מניעת אנשים בעלי ממון מלהלוות לאנשים הנזקקים לכך.
גם תקנת הלל שהכרנו היום ''מסייעת'' לפתור בעיה בענייני סחר מכר, המונעת מן המוכר לבצע פעולה ממונית (גאולת הבית) בעקבות ''טריק'' של הקונה המתחבא מפני המוכר.
דרכו זו של הלל בעצם מלמדת אותנו, כי יש למצוא כל דרך אפשרית לפתור בעיות הנוצרות במהלך חיינו המונעות קיום ''חיים תקינים ונורמליים'', ואם יש צורך, הרי שיש לתקן תקנות המסדירות זאת.
תקנות הלל עסקו בנושאי מסחר, אך דרכו של הלל יכולה ללמד אותנו "לתקן תקנות" גם באפיקים אחרים בחיים.
"נוהל החיים" בבית של כל אחד מאיתנו מייצר מצבים בהם אנו ''נדרשים לתקן תקנות" ולקבוע כללים וסטנדרטים. במסגרת משפחתית וחברתית רצוי מאוד להגיע להסכמה משותפת של כל הנוגעים בדבר הנהגות ותקנות אלו, שכן, "הנחתת תקנות מלמעלה" לא תביא לתוצאה הרצויה. נציג מספר דוגמאות ל"תקנות" אפשריות כאלו:
1. כל ילד יכול ליהנות מצ'ופר שבועי (יש להגדיר מהם הצ'ופרים)
2. תהיה תורנות שטיפת כלים לאחר ארוחה (או להכניס למדיח), כאשר ההורים הם חלק מהתורנים!
3. הכנת שיעורי בית כל יום עד שעה 18, מאותה שעה ואילך ניתן לשחק במחשב
וכן הלאה על זה הדרך.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]