מה הקשר בין קנין פירות לבין היתר המכירה בשביעית?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ערכין כו ע"ב
בגמרא נזכרת המחלוקת האם "קנין פירות" נחשב כקנין הגוף או לא. במסכת עבודה זרה (כא,א) ישנה מחלוקת האם מותר להשכיר בתים לגוים בארץ ישראל. להלכה נפסק שמותר להשכיר בית לגוי, אבל אסור למכור לו, כפי שדרשו חז"ל: "לא תחנם – לא תתן להם חניה בקרקע".
ב"בירור הלכה" שם ישנו דיון בשאלה האם מותר גם למכור לגוי בית בארץ ישראל לזמן קצוב.
המחלוקת הזו קשורה להיתר המכירה של הקרקעות בשנת השמיטה. הרב קוק זצ"ל סבר שמותר למכור לגוי קרקע בארץ אם המכירה היא זמנית, לזמן קצוב, ולאחריה הקרקע חוזרת לבעליה. לעומת זאת החזון איש סבר שהאיסור למכור קרקע לגוי בארץ חל גם על מכירה לזמן קצוב.
ב"בירור הלכה" שם מובא שרבנו אלחנן סבור שהשאלה הזו תלויה במחלוקת האם קנין פירות הוא כקנין הגוף. מכירה לזמן היא כקנין פירות, שכן הקונה זכאי להשתמש בקרקע לזמן קצוב ולאכול את פירותיה, אבל אין לו זכות בגוף הקרקע, לכן למי שסבור שקנין פירות הוא כקנין הגוף – אסור למכור לגוי קרקע בארץ אפילו לזמן קצוב. לעומת זאת לפי הדעה שקנין פירות אינו כקנין הגוף – מותר.
