שבעים פנים לתורה / רפי זברגר

ערכין  כו ע''ב

הקדמה

אנו לומדים במשנה בדף מקרים בהם באים לידי ביטוי ההבדלים בין שדה מקנה לשדה אחוזה. כזכור, שדה מקנה הוא שדה הנקנה ואינו מגיע בירושה, לעומת שדה אחוזה הנופל בירושה מאבות אבותיו. 
כדי להבין את משנתנו נלמד מספר הבדלים בין שדה אחוזה לשדה מקנה: 
1. ערך פדיון שדה אחוזה נקבע בתורה: חמישים שקל כסף לכל בית כור, לעומת שדה מקנה הנפדה בשוויו. 
2. אם בעל שדה אחוזה פודה את שדהו לאחר שהקדישו, הרי חייב להוסיף חומש על דמי הפדיון, לעומת הפודה שדה מקנה שאינו חייב בתוספת זו.
3. אם גאל אדם זר את שדה אחוזה מן ההקדש, היא חוזרת לכוהנים ביובל, לעומת שדה מקנה אשר תמיד חוזרת לבעלים המקוריים, גם אם אדם זר פדה אותה מן ההקדש. 
 

הנושא

הדין הראשון של המשנה דן ב''שילוב של מקנה ואחוזה":
הלוקח שדה מאביו, ומת אביו ואח"כ הקדישה - הרי היא כשדה אחוזה.
גם אם הבן קנה את השדה מאביו, ולאחר מכן מת האב – בשלב זה אנו דנים את הקרקע כשדה אחוזה, שהרי גם אם לא היה קונה את השדה היא הייתה נופלת לו בירושה. לכן, אם הקדישה לאחר מות האב, הרי זה כהקדש שדה אחוזה לכל דיניה ופרטותיה, כמצוין בהקדמה לעיל. 
הקדישה ואח"כ מת אביו - הרי היא כשדה מקנה דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הרי היא כשדה אחוזה שנאמר (ויקרא כ''ז, כ"ב): וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לה' - שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה. יצתה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה.
אבל אם הבן הקדיש את השדה בהיותה אצלו כשדה מקנה, לפני שאביו מת והוא אמור לרשת אותה, באנו למחלוקת תנאים - רבי מאיר סובר כי דנים אותה כשדה מקנה לכל דיניו, ומכיוון שבשנת היובל הייתה אמורה לחזור לאבא, היא תחזור לבן שבא במקום האבא, וכן כל שאר דיני שדה מקנה. לעומתו, סוברים רבי יהודה ורבי שמעון, כי השדה נידונת כשדה אחוזה. 
מקור הדין שלהם מייתור בפסוק בפרשת בחקתי העוסק בשדה מקנה. שם נאמר וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ – אם מדובר בשדה מקנה, ברור שהשדה אינה שדה אחוזה, ומדוע התורה מציינת במפורש אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, אלא מכאן לומדים רבי יהודה ורבי שמעון, כי צריך להיות שדה מקנה שאינה ראויה להיות כלל שדה אחוזה, ובמקרה שלנו, השדה שהבן קנה מאביו, עשויה להיות שדה אחוזה לאחר מות האב (אם לא היה מקדיש אותה), לכן לא חלים על שדה זה דיני שדה מקנה, אלא דיני שדה אחוזה. 
שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.
המשנה מסבירה את ההבדל השלישי שצוין בהקדמה, כי שדה מקנה תמיד חוזרת לבעלים, כיוון שההקדש שהקדיש בעל השדה ''אינו הקדש מלא'', שהרי שדה מקנה אינו של הבעלים הנוכחי, לפי שחוזרת היא ביובל ''לבעלים המקורי''. מכיוון שכך, ההקדש שהקדיש הבעלים הנוכחי חל רק עד שנת היובל, ולכן הקרקע תחזור לבעלים בשנת היובל, ולא נשארת בידי הכוהנים. 
הכהנים והלוים מקדישין לעולם, וגואלין לעולם, בין לפני היובל בין לאחר היובל:
מסיימת המשנה בקרקעות של בני לוי: כוהנים ולוויים. אמנם הם לא השתתפו בחלוקת הארץ בימי יהושע, אך גם להם יש חלק מסוים בארץ, כאשר קבלו לרשותם את ארבעים ושמונה ערי הלוויים, והשדות סביב ערים אלו.  מלמדת אותנו המשנה כי אם הם הקדישו אחת מהשדות שלהם, למרות שלכאורה זהו ''שדה אחוזה'' אין הם נידונים כשדה אחוזה אלא כשדה מקנה, אשר חוזרת אליהם ביובל. 
 

מהו המסר

בסיפא של המשנה למדנו קרקע של כוהנים ולוויים נחשבת כ''שדה מקנה'' לגבי הדין שהיא חוזרת ביובל לבעלים. ולא עוברת לכוהנים כמו שדה אחוזה. (אם הבעלים לא פדו בעצמם את השדה).
לא למדנו במשנה בכמה גואלים את השדה, האם בחמישים שקל כסף לבית כור כמו שדה אחוזה, או בשוויו של השדה כמו שדה מקנה? ואמנם יש לקרקע זאת ''שני דינים''. מצד אחד היא ''שדה ירושה'' מדין תורה, בדומה לשדה אחוזה, ואז לכאורה היו צריכים לפדותה בחמישים שקל כסף לבית כור. מצד שני, היא חוזרת ביובל לבעלים כמו שדה מקנה, ולפי זה לכאורה היו צריכים לפדותה בשוויה. מצאנו שלוש דעות בחז''ל לשאלה זו:
מנחת חינוך פוסק כי גואלים אותה בשוויה (כמו שדה מקנה), ''זבח תודה'' פוסק כי גואלים אותה בחמישים שקל כסף, ושפת אמת מסתפק בכך.
נוכחנו לדעת כי "מקרי ספק" כאלו, שלא נתבארו ולא פורטו דינם, מצאנו את כל ''מגוון הדעות האפשריים''. כל פוסק ''מתחבר'' לפן אחר של המקרה, ויש אף שנשארים בספק ולא פוסקים כלל.
נלמד מכך כי בהרבה מקרים יש פנים לכאן ולכאן, כנאמר "שבעים פנים לתורה" (אבן עזרא בהקדמה לתורה), כל אחד כאמור בוחן אחרת את הנושא, אך ''אלו ואלו דברי אלקים חיים'' (עירובין י''ג:).


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]