לדבר ברור / רפי זברגר

ערכין כא ע''ב - כב ע''א

הקדמה

למדנו בתחילת הפרק את המשנה העוסקת בשומה של הדיינים בגביית חובות רגילים וגביית חובות להקדש:
שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב.
אם בית דין מבקשים לגבות חוב של האבא הנפטר מבניו היתומים, פוסקת המשנה כי יש להעריך את שווי הנכסים שמהם משלמים את החוב, ולהכריז עליהם ברבים פעמיים ביום, בקר וערב, במשך שלושים יום, כדי שתהיה אפשרות לציבור להציע מחיר יותר גבוה, ובכך למקסם את מכירת הנכנסים. 
אם מדובר בנכס של הקדש, הרי שיש להכריז עליו במשך שישים יום, בקר וערב. 
 

הנושא

 הגמרא מצטטת ברייתא המתארת שלוש דעות תנאים בדין "שומה" אשר למדנו במשנתנו. 
1. תנו רבנן: שום היתומים - שלשים יום, ושום ההקדש - ששים יום, דברי רבי מאיר.
2. רבי יהודה אומר: שום היתומים - ששים יום, ושום ההקדש - תשעים יום.
3. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה - ששים יום.
רב חסדא פסק הלכה בשם אבימי: 
הלכה: שום היתומים ששים יום. 
הלכה זו היא כדעת חכמים ורבי יהודה בברייתא ולכאורה כנגד משנתנו. בהמשך נדון בכך.
יתיב רבי חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא. 
רבי חייא ציטט את פסקו של רב חסדא שלמדנו לעיל, ורב נחמן לא הבין (או לא שמע טוב), ולכן שאלו שלוש ''שאלות הבהרה'', וקיבל תשובות לשאלות אלו:
1. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין: ששים קאמרת, או שלשים קאמרת? אמר ליה ששים.
האם אמרת או התכוונת לשלושים יום או לשישים, ונענה כי אמר שישים יום. 
2. דיתומים או דהקדש? אמר ליה דיתומים.
האם הפסק נוגע לשומת יתומים או לשומת הקדש (הרי יש הבדלי פסיקה ביניהם), ונענה כי התכוון לשומת יתומים.
3. כרבי מאיר או כרבי יהודה? אמר ליה כרבי מאיר.
ושאלה אחרונה: כמו מי פסק זה? ענה לו כי הלכה נפסקה כרבי מאיר. ועל כך מיד הקשה רב נחמן: 
והא רבי מאיר שלשים קאמר?
כיצד אתה מייחס פסק זה לרבי מאיר, והרי למדנו בברייתא את דעתו של רבי מאיר, והוא לא פסק שיש לשום שישים יום, אלא שלושים יום!
אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי: קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא, בא להכריז רצופים – שלשים, בשני ובחמישי - ששים.
רבי חייא סיפר כי רב חסדא ''זכה'' לקבל הרבה ''מכות'' מאבימי, עד שהבין וידע להסביר את הסתירה לכאורה בין משנתנו, לבין פסקו של אבימי. והסבר הסתירה: אם מכריזים בצורה רצופה בכל היום, הרי שמספיק להכריז במשך שלושים יום, כמו שפסק רבי מאיר במשנתנו. הפסיקה שייחסה לרבי מאיר הכרזה במשך שישים יום, מדברת על הכרזה רק בימי שני וחמישי (ימים שבם יושב בית הדין), או אז – יש להכריז במשך שישים יום. 
ואע"ג דכי חשיב להו מר ליומי הכרזה, לא הוו אלא תמניסר יומי - כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי.
ומיד מתייחסת הגמרא לחוסר הפרופורציה בין הזמנים, שהרי במשך שלושים ימים רצופים מכריזים כעשרים וחמישה יום (בלי שבתות) לעומת הכרזה של "שני וחמישי" במשך חודשיים, מצטבר רק לשמונה עשר יום, וקובעת כי לא תמיד מספר הימים הוא החשוב, אלא גם משך התקופה. מכיוון שהכרזה בימי שני וחמישי משתרעת על פני חודשיים, אנשים שומעים זאת, וזה משתווה להכרזה רצופה של שלושים יום. 
 

מהו המסר

ניתן לחלק את שלושת השאלות ששאל רב נחמן את רבי חייא לשני סוגים. שתי השאלות הראשונות עוסקות בהבהרת הדברים שאמר רבי חייא. ייתכן שרב נחמן לא שמע טוב, או שמא רבי חייא לא אמר את דברו בצורה ברורה. ולכן שאל רב נחמן: מה בעצם אמרת, האם שלושים או שישים, והשאלה השניה: האם ליתומים או להקדש?
השאלה השלישית ששאל רב נחמן עוסקת בדברים שלא נאמרו ע''י רבי חייא, ומבקשת להבין את הפסק ומקורו, האם זו דעת רבי מאיר או דעת רבי יהודה, ואז השיב לו רבי חייא מה שהשיב.
נלמד מכאן מסר כיצד להעביר מסרים שלנו לאנשים אחרים. יש לדבר בצורה ברורה, בקול רם, ולא לעמעם את הדברים, וללחוש אותם, כדי שיובנו בצורה ברורה וחד משמעית אצל השומע. אין צורך ''להטריח'' את השומע לשאול ולברר מה בדיוק אמרנו. גם כי ''אין עניין להטריח" אנשים סתם כך, וגם בגלל שיש לא מעט אנשים שמתביישים לשאול, ואז יוצא שהם לא שמעו ולא הבינו את מה שביקשנו לומר להם.
כמו כן, רצוי להוסיף לדברים שלנו גם ''הסברים ומקורות''. אם אמרנו משהו בשם חכם זה או אחר, הרי שרצוי לציין זאת באמירתנו הראשונה, ולא לחכות שישאלו אותנו על כך.
מסקנה: לדבר ברור, בקול רם תוך כדי הסבר הדברים בנועם ובמתיקות, כך שהשומע ''ישמח'' לשמוע ולקלוט מיידית את המסר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]