רחיים בצוארו
ערכין כב ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן; ורבי יוחנן אומר: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני (רש"י: דכל זמן שאינה גובה כתובתה נזונית משלהם והוי פסידא דידהו). ורב אסי מאי טעמא לא אמר לכתובת אשה? - דהא תקינו ליה רבנן מעשה ידיה. ואידך? - זימנין דלא ספקה".
ומה תשובת רב יהודה אמר רב אסי לחשש "זימנין דלא ספקה"? ודאי סובר הוא שאין ראוי לבטל את עיקר התקנה משום החשש הרחוק.
והולכים הם לשיטתם במסכת קידושין דף כט ע"ב: "ת"ר: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה - ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. רבי יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?!"
לרב יהודה עול פרנסת האשה אינה מהווה מטרד משום הקיזוז במעשה ידיה. ואילו לרבי יוחנן העול קשה כרחיים על צוארו כי מצוי הוא דלא ספקה".
ומסיקה הגמרא בקידושין: "ולא פליגי: הא לן, והא להו". ופירש הנימוקי יוסף בשיטת הקדמונים: (וכן המאירי, והריטב"א והר"ן בשם יש מפרשים) "הא לן והא להו. בני בבל היו נשותיהן מתעסקות במלאכת הבית ובמשא ובמתן, ואפשר לאנשים ללמוד, ומשום הכי לדידהו נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה. אבל בני ארץ ישראל היו נשותיהן מעונגות ואוכלות ואינן עושות, ומשום הכי לדידהו ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה".
לפיכך רבי יוחנן שחשש דלא ספקה עוסק בזמנו ובמקומו, בעת הגלות כאשר לא מתקיים (יחזקאל לו, ח) הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ (סנהדרין דף צח ע"א) והפרנסה בארץ ישראל קשה. ואילו רב אסי רבו של רב יהודה עוסק בזמנו ובמקומו בבבל בה היתה הפרנסה מצויה.
