שונות - פרמטר להתייחסות / רפי זברגר

ערכין יז ע''א

הקדמה

אנו מתחילים בסייעתא דשמיא את הפרק הרביעי של המסכת, במשנה הקובעת ארבעה כללים של דיני ערכין.
 

הנושא

1. השג יד בנודר -
דין ''השג יד'' הוזכר כבר לעיל, ועוסק באדם שנדר ערך פלוני עליו (או ערך עצמו עליו), ואין לו כסף לשלם את הסכום הקצוב בתורה לאותו פלוני. התורה קובעת כי הכהן יכול ''להעריך'' את יכולתו הכלכלית, ולפי זה להפחית את סכום החיוב של נודר זה. הערכה זו נקראת דין ''השג יד'' ונלמד מפסוק בספר ויקרא (כ''ז, ח'): וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן.
לפי חכמים הכהן יכול להעריך את יכולת תשלום שלו ולקבוע סכום עד למינימום שקל, וסכום זה מתחייב הנודר לשלם לבדק הבית.
קובעת המשנה בדין זה, כי הערכה של יכולת הכלכלית היא על הנודר ולא על הנערך. פירוט הדין בהמשך המשנה.
2. והשנים בנידר -
לעומת דין השג יד'', אשר תלוי במעריך (נודר), הרי שסכום הערך הנידר תלוי בגיל של הנערך. למשל אם הוא בן חמש שנים ערכו עשרים שקלים.
3. והערכין בנערך -
כפי שאמרנו בכלל הקודם, הערך תלוי בגיל הנערך, ועתה מוסיפה המשנה כי הערך תלוי גם במין הנערך. למשל, ילדה הגדולה מחודש וקטנה מחמש שנים ערכה שלושה שקלים, וילד באותו גיל ערכו חמשה שקלים.
4. והערך בזמן הערך -
אם האדם הנערך (פלוני, או המעריך שנדר את ערך עצמו) ''השתנה ערכו'' מזמן הנדר עד זמן תשלום הנדר. הרי שהחובה היא לפי זמן הנדר. למשל: אדם נדר ערך פלוני בהיות הפלוני בן תשע עשרה שנה, וכשהוא ביקש לשלם את הנדר הפלוני היה כבר בן עשרים. קובעת המשנה כי עליו לשלם את ערכו בגיל תשע עשרה, כמו שהיה בשעת הנדר.
המשנה מפרטת את הכלל הראשון:
השג יד בנודר כיצד? עני שהעריך את העשיר - נותן ערך עני. ועשיר שהעריך את העני - נותן ערך עשיר.
עשיר ועני כאן הכוונה ליכולת תשלום ערך הנדר שהתחייב לשלם (ערך פלוני עליו). אם יכול לשלם נקרא "עשיר", ואם אינו יכול לשלם – נקרא ''עני''. קובעת המשנה בדין הראשון, כי ''מבחן השג יד'' מבוצע על הנודר (מעריך) ואם הוא עני, הרי שישלם לפי הערכת יכולתו הכלכלית המבוצעת ע''י הכהן. ואם הוא עשיר – הרי שישלם את מלוא הערך שנדר. בכל מקרה, אין משמעות למצבו הכלכלי של הנערך, ביחס לגובה תשלום הנדר.
אבל בקרבנות אינו כן: הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, היה מצורע עני - מביא קרבן עני, עשיר - מביא קרבן עשיר.
המשנה ממשיכה ומבדילה בין דין ערכין לדין נודר "קרבנות מצורע עליו". גם בקרבנות מצורע יש דין ''עשיר'' ו''עני''. מצורע ''עשיר'' חייב להביא שלוש קרבנות מבהמות, שני כבשים, אחד לעולה ואחד לאשם, וכבשה לחטאת. לעומתו, העני מביא שני בני תורים, או שני בני יונה (עופות) אחד לעולה ואחד לחטאת, וכבש לאשם.
אם אדם נדר לשלם את קרבנות מצורע פלוני, הרי שחייב לשלם לפי ''החיוב של המצורע''. אם המצורע ''עשיר'' הרי שהנודר חייב להביא שלש בהמות לקרבנות. ואם המצורע ''עני'' הרי שהנודר חייב להביא שני עופות ובהמה אחת.
כאן מביאים לפי ''עניות ועשירות'' של הנידר (המצורע), לעומת ערכין, אשר קובעים ''השג יד'' לפי יכולת כלכלית של הנודר.
רבי אומר: אומר אני אף בערכין כן. וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר - נותן ערך עני, שאין העשיר חייב כלום.
רבי חולק על האבחנה שבין ''נדר קרבנות מצורע'' לתשלום ערכין. רבי סובר כי מעיקר הדין, גם בערכין הולכים לפי הנערך (כמו במצורע), אלא שבערכין אין משמעות להעריך את יכולת כלכלית של הנערך, שהרי הנערך אינו מתחייב לשלם כלום, אלא רק הנודר המעריך. לכן יש לבצע מבחן ''השג יד'' למשלם, שהוא המעריך ולא לנערך.
אבל עשיר שאמר ערכי עלי, ושמע עני ואמר: מה שאמר זה עלי - נותן ערך עשיר:
ממשיך רבי וקובע לאור ההשוואה בין שני הדינים, כי גם בערכין ישנה אפשרות לשלם לפי השג יד של הנידר.
זה קורה כאשר עשיר העריך את ערך עצמו עליו, ומעיקר הדין חייב לשלם את מלוא הערך הקצוב בתורה, כיוון שהוא ''עשיר''. אך בהמשך, שמע עני ונדר ''את הערך שנדר העשיר''. הרי שכאן, במקרה זה, אין מבצעים למעריך ''מבחן השג יד'', אלא עליו לשלם את כל הסכום שהעשיר (הנידר) היה מחויב לשלם. 
 

מהו המסר

יש לנסות ולהבין, מדוע התורה חידשה דין של ''השג יד'' רק בערכין ולא בנדרים רגילים. כדי להבין זאת, ננסה להבין משמעות נדרי ערכין בכלל. נצטט מדרש הגדול (שמות, ב', י''א) ממנו נוכל להבין את שורש דין ערכין:
עת שיצא משה מארמון פרעה והבחין שנוגשי פרעה היו מטעינין את העבריים משאות כבידות: את הזקן ואת הבחור כאחד, ואת האשה כאיש, יעץ לפני פרעה להעריך את העובד ולהשוות את הסבל כפי כוח הפועל. בזכות הייעוץ הטוב זכה שתנתן פרשת ערכים על ידו להבחין "בין האיש לאשה בין הזקן לבחור ובין הקטן לגדול".
לפי מדרש זה, מטרת דיני ערכין היא להבדיל בין אנשים בגילים שונים, וגם ביחס למינם. אינו דומה איש לאישה, קטן לקטנה, ומבוגר למבוגרת. כל אחד ומקומו הוא. כל אחד ושוויו הוא. כל אחד וערכו הוא.
לפי הסבר זה, משמעות דין ערכין היא ההבנה וההכרה בשונות של בני אדם. שונות זו תלויה כאמור בגיל ובמין האדם, אך תלויה גם במצבו הכלכלי של כל אחד ואחד. וכשם שנדר של ערכין תלוי במין וגיל הנערך, הוא יכול להיות תלוי גם ביכולתו הכלכלית של הנודר. גם זו הכרה בשונות של בני אדם.
עיקרון זה אשר למדנו זה עתה, מלמד אותנו גם ''להבין'' דרכו, התנהגותו ומעשיו של אדם לפי "מצבו" באותו זמן. אם אדם (או ילד) עבר "חוויה קשה'' הרי שיש להתחשב באותה חוויה בהתייחסותנו אליו. אדם שמצבו הכלכלי לא שפר עליו, יש להבין ולהתייחס אליו אחרת מאשר אדם שלא נתקל בקשיי פרנסה ועוד כהנה רבות. שונות של בני אדם, הן בתכונות מולדות (גיל ומין) והן במצבים משתנים, חייבים להיות פרמטרים של הסביבה המתייחסת אליו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]