אדם ואדמה
ערכין טו ע"א
"תניא, אמר רבי אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנין ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה".
בחג השבועות קוראים בתורה את עשרת הדברות וגם נוהגים לקרא את מגילת רות. ומשניהם נלמד הקשר שבין האדם לאדמה.
(רות ד, ג-ה) וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל. וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ.
וכי מה הקשר בין גאולת אדמת המת לגאולת נשמתו ביבום? למה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת זה דוקא עַל נַחֲלָתוֹ? אלא שאמרו במסכת יבמות דף כד ע"א: "נאמר כאן (דברים כה, ו) יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו [הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל], ונאמר להלן (בראשית מח, ו) עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם, מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן לנחלה". ירושת נחלה אינה רווח ממוני גרידא. אלא שאין האדם שלם כי אם באדמתו. נחלתו היא שמו – היא גילויו.
(שמות כ, יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. הכיצד נכרך בֵּית רֵעֶךָ יחד עם אֵשֶׁת רֵעֶךָ ולא עוד אלא שהוקדם בית לאשה לפני שאר נכסים? אלא שאמר רבי יוסי: "מימי לא קריתי לאשתי - אשתי... אלא לאשתי - ביתי" (שבת דף קיח ע"ב; גיטין דף נב ע"א). אדם ואדמה חד הם, הבית והאשה חד הם, השרוי בלא אשה שרוי בלא בית.
מכאן תשובה לטוענים שקדושת האדם גדולה מקדושת האדמה ותדחה בעלות האדמה מפני סכנת מלחמת חיי אדם. והרי להדיא כתב המנחת חינוך לענין מלחמות מצוה בפרשת כי תצא מצוה תרד: "אף במקום סכנה מחויב כי ידוע דהתורה לא תסמוך דינים על ניסים כמבואר ברמב"ן כמה פעמים, והתורה צונו להלחם ומסכנים נפש במלחמה אם כן גזרת הכתוב הוא דאפילו סכנת נפשות מחויב במצוה זו". וכיבוש הארץ בכלל מלחמות המצוה. אלא שקדושת האדם וקדושת האדמה חד הן, ונדחית נפש היחידים מפני צורך הכלל. "דאמר שמואל: מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא, שנאמר: (שיר השירים ח, יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה - למלכותא דרקיעא, (שם) וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ - למלכותא דארעא" (שבועות דף לה ע"ב).
כשאמרתי את הדברים לפני מו"ר הרב מרדכי אליהו ענני מיד שענין זה נלמד ממקום נוסף. הרי הביא רש"י (במדבר יג, ב) מהמדרש: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". וקשה, הלא מרים דברה במשה ומנין היה למרגלים ללמוד את חומרת הדיבה על עצים ואבנים? (וכן הקשה בעל הקיצור שו"ע בספר אפריון במדבר). אלא שאדם ואדמה חד הם שאין לזה קיום גמור בלא זה, והמוציא דיבה על ארץ ישראל כמוציא על עם ישראל, והמוציא שם רע על חבירו חמור כמוציא שם רע על עצים ואבנים של ארץ ישראל ואף קל וחומר יש בזה כדברי רבי אלעזר בן פרטא בסוגייתנו, אלא שדיו לבא מן הדין להיות כנדון.
כדברים הללו מצינו ביוסף המשביר במצרים: (בראשית מז, טו-יט) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף. וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.
וקשה, לאחר שמכרו את כל מקנם היה להם למכור רק את אדמותיהם ורק אחר שיכלו כל אדמותיהם יציעו את גופם עצמם, שהרי יתכן שיכלה הרעב עוד לפני כן. ולא עוד, אלא שבהציעם הזכירו ד' פעמים: גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ – והקדימו את גופם לאדמתם!
אלא שהאדם האדמה חד הם, שאין קיום לאדם בלא אדמה.
