במה שירה עדיפה על תורה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

ערכין יא ע"א

אחד המקורות המובאים בגמרא לכך שיש חובה לשיר כאשר מקריבים קרבן הוא מהפסוק (דברים כח,מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", עבודת ה' היחידה שנעשית בשמחה ובטוב לבב היא השירה, ומסביר רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב". הגמרא מקשה על זה: שמא עבודה שנעשית בשמחה ובטוב לבב היא לימוד התורה, שגם הוא משמח? התשובה היא שלימוד התורה הוא אמנם טוב ומשמח, אבל הוא לא מבטא את המושג: "טוב לבב" (מהרש"א).

הלב בלשון חז"ל מבטא את המחשבה וההבנה (ברכות סא,א ועיין במורה נבוכים ח"א פרק לט), כלומר שעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב היא עבודה עם שמחה שיש בה הבנה. שמחה כזו יש גם בלימוד התורה, אבל בשונה מלימוד התורה שכולו שכלי ומחשבתי, השמחה המיוחדת שיש בשירה היא שיש בה לא רק שמחת הלב אלא "לבב". כאשר המילה לב מופיעה עם האות ב פעמיים הכוונה היא לשני הכוחות שיש באדם: כוח הגוף וכוח הנשמה, הכוח הגשמי והכוח הרוחני, כמו שדרשו על הפסוק (דברים ו,ה): "ואהבת את ה'... בכל לבבך" – בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע, כלומר בגוף ובנשמה.

עבודת ה' היחידה שיש בה שמחה והבנה וגם משלבת את כוחות הגוף והנשמה היא השירה. מסופר ששאלו פעם את הרב שך זצ"ל מדוע בנו לא הלך בדרכו? תשובתו הייתה: מפני שבשולחן השבת אמרתי הרבה דברי תורה, אבל לא שרנו זמירות שבת. יש כוח בעולם השירה שלא קיים אפילו בעולם התורה!