חשיבות חיי העובר
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ערכין ז ע"א
בגמרא נאמר שאישה שישבה על המשבר והתחילה ללדת ומתה – מותר לחלל שבת, אפילו במלאכה מן התורה, כדי להציל את העובר. הרמב"ם המובא ב"הלכה ברורה" כותב, על פי המבואר בגמרא, שהחידוש בכך הוא שאפילו ספק פיקוח נפש של מי שלא הייתה לו חזקת חיים – דוחה את השבת. מכאן משמע שגם עובר שעדיין לא נולד נחשב כמו כל יהודי אחר ומותר לחלל שבת כדי להצילו.
ב"בירור הלכה" יובא שהראשונים מקשים על כך מהמשנה במסכת אהלות (ז,ו) האומרת שעובר שמסכן את חייה של אימו – כל זמן שלא יצא ראשו הורגים אותו, ומשיצא ראשו אין נוגעים בו, משום שאין דוחים נפש מפני נפש. משם משמע שכל זמן שלא נולד העובר – אין דינו כאדם חי ולכן מותר להרוג אותו כדי להציל את אימו, ואם כן קשה מדוע מחללים שבת כדי להצילו?
לכאורה ניתן לומר שהשאלה אם לחלל שבת להצלת העובר עוסקת במצב בו אימו מתה, לעומת זאת ההיתר להרוג אותו לצורך הצלת אימו שייך במצב שבו אימו חיה, על פי זה ניתן לומר שכל זמן שאימו בחיים העובר שעדיין לא נולד טפל לגביה ואינו נחשב כיצור עצמאי ולכן מותר להרוג אותו ואסור לחלל שבת לצורך הצלתו, ואילו ברגע שאימו מתה – אז הוא נחשב כיצור עצמאי ומאותו שלב, שכבר אינו יכול לסמוך על גופה של אימו – מותר לחלל שבת להצלתו.
אולם הרא"ש מסביר באופן אחר. מדבריו נראה שהעובר נחשב כספק חי, לכן מצד אחד מותר להרוג אותו כדי להציל את אימו, כי חייה הוודאיים של אימו חשובים יותר מספק החיים של העובר, ומצד שני מותר גם לחלל שבת כדי להציל אותו, כי גם ספק פיקוח נפש דוחה את השבת. לפי זה גם כאשר אימו עדיין בחיים מותר לחלל שבת לצורך הצלת חיי העובר.
