שבטו של בנימין ושרי יהודה
סוטה לו ע"ב - לז ע"א
"היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: (תהלים סח, כח) שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, אל תקרי רודם אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר: (שם) שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר: (דברים לג, יב) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.
אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר: (הושע יב, א) סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל [וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן], ועליו מפרש בקבלה: (תהלים סט, ב) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. (ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וגו' [בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. (ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי]. (טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וגו' [וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ]. באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו: (שמות יד, טו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. (שמות יד, טז) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וגו' [עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל]. לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר: (תהלים קיד, ב) הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. [(ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס]. מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו? משום דהים ראה וינוס".
דברי רבי יהודה ברורים במשמעותם. מבאר הוא את סיבת בחירתו הסגולית של שבט יהודה למנהיגות, ככתוב: (בראשית מט, י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. גדלותו של מנהיג נבחנת בשעת משבר, כאשר חלחלה אוחזת בעם, והוא נוקט במעשה גבורה ותשועה.
ואילו דברי רבי מאיר צריכים ביאור, מה ענין אותה התנצחות שבין שבטי בנימין ויהודה? ועוד, למה נקרא שבטו של בנימין בלא תואר כבוד אלא צָעִיר, ואילו שבטו של יהודה נקרא בלשון שררה שָׂרֵי יְהוּדָה?
אלא שמודה רבי מאיר שיהודה הוא המלך, הרי נמשל הוא למלך החיות בפי אביו: (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. אולם גם לבנימין תפקיד חשוב, והוא נמשל לזאב: (בראשית מט, כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. אמנם הזאב חלוש מהאריה כמאמר המשנה במסכת בבא מציעא דף צג ע"ב: "זאב אחד - אינו אונס, שני זאבים - אונס... הארי הדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו אונס", אבל לזאב יש מעלה על האריה, כמו לכלב יש לו חוצפה, הוא שמעז לפתוח בקרב ולהפר את שלוות האויב. (ברכות דף נג ע"ב; נזיר דף סו ע"ב) "גוליירין יורדין ומתגרין [במלחמה] וגבורים יורדין ומנצחין". כסאו של דוד לא יכל להתבסס אילולא קדם לו שאול. ליהודה הממלכתיות ולבנימין המחתרות הקודמות לה. שבטו של בנימין ירד לים תחילה.
