מכנה משותף קטן / רפי זברגר

ערכין ד ע''א

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה כי הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין, כהנים לוים וישראלים נשים ועבדים.
בתחילת הגמרא התמקדנו על המילה הכל והבאנו ציטטות רבות מהש''ס בהם גם מילה הכל ומה החידוש בכל אחת מן המקומות הללו. מתחילת עמוד ב' של הדף הקודם, מתמקדת הגמרא במילים כהנים לוים וישראלים ובצורך לפרטם. גם כאן מצטטת הגמרא מקומות רבים בש''ס בהם פרטו הלכות השייכות ל- כהנים לוים וישראלים והצורך בפירוט זה בכל אחד מן המקומות. היום נתמקד באחד מהציטטות הללו. 
 

הנושא

הכל מצטרפין לזימון – כהנים, לוים וישראלים. פשיטא!
מלמדת אותנו ברייתא במסכת ברכות (מט.) כי כל חלקי עם ישראל: כהנים, לוים וישראלים יכולים להצטרף זה עם זה ולזמן על האוכל אשר אכלו יחדיו. שואלת הגמרא מה החידוש, ומדוע שנחשוב אחרת? 
לא צריכא, דקאכלי כהנים תרומה או קדשים, וזר קאכיל חולין. סלקא דעתך אמינא הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל - אימא לא ליצטרף!
מתרצת הגמרא כי החידוש הוא במקרה שאוכלים ביחד אבל לא אותו אוכל. כוהנים אוכלים את מה שמותר רק להם לאכול: או תרומה או בשר קדשים המותר באכילה רק לכהנים, ולוי או ישראל אוכלים מאכל חולין. במקרה זה היה אפשר לחשוב, שאינם רשאים להצטרף לזימון, כיוון שלא כולם יכולים לאכול את אותו האוכל, שהרי זר (שאינו כהן) אינו רשאי לאכול ממאכל הכהן, אולי גם לא יצטרפו. 
קא משמע לן: נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל, כהן בהדי זר מצי אכיל.
מחדשת הברייתא, כי אנו מרשים להם להצטרף. מכיוון שאמנם זר אינו מורשה באכילת מאכלי כהונה, אך כהן כמובן מורשה באכילת חולין. ואפשרות חד כיוונית זו מספיקה כדי להתיר להם (או אף לחייב אותם) להצטרף לזימון. 
מלשון תשובת הגמרא משמע שאם אוכלים שלושה אנשים אשר אף אחד מהם אינו רשאי לאכול את המאכל של השניים האחרים, אינם רשאים להצטרף לזימון. 
 

מהו המסר

למדנו היום שני דינים בהלכות זימון:
1. אם יש אפשרות צירוף אפילו שהיא חד צדדית: אחד יכול לאכול מהשני, אך השני אינו יכול לאכול מן הראשון – צירוף כזה מספיק להגדיר אותם כקבוצה החייבת בזימון.
2. אם אין שום אפשרות לצירוף, ואף אחד אינו יכול לאכול ממאכל השני – הרי שאינם רשאים להצטרף לזימון.
נלמד מכאן ''הלכות צירוף'' גם לנושאים אחרים שאינם דווקא הלכתיים. כדי לזמן אנשים יחדיו, לעשייה משותפת, לפעילות זו או אחרת, אף שהיא חד פעמית – מספיק למצוא ''מכנה משותף קטן, אחד ויחיד'' וכבר ניתן להתגבש ולהתאחד יחדיו. נבחן מספר דוגמאות:
• חבירות בין ילדים (או אף בין מבוגרים) – למרות שקיימת שונות בין הילדים וכל אחד נמשך למשהו אחר, אם נמצא נושא אחד שמעניין מאוד את אחד הילדים ואחרים גם ''מתחברים'' לאותו נושא, הרי שבכך כבר יצרנו מכנה משותף, ומכאן החיבור רק יכול להתהדק ולהתפתח. הדינמיקה הפנימית שלהם תיצור עוד ועוד נושאים משותפים, ואנו בדרך סלולה להמשך קשר רציף ויפה בין הילדים.
• יצירת קשר בין ילדים לבני ''הדור השלישי'' - לכאורה אין נושאים משותפים בין שתי אוכלוסיות. כל אחת מתעניינת בנושאים אחרים לגמרי וניתן להתייאש בקלות מיצירת הקשר ביניהם. אבל גם כאן ניתן להפתיע ולחבר בין הקבוצות. יש למצוא נושא אחד שמעסיק את הילדים ויכול לעניין גם את המבוגרים, וכבר יצרנו חיבור מעניין ומרתק ביניהם. בעזרת רצון טוב של שני הצדדים, ניתן להמשיך ולגבש אווירה כיפית ויצירתית המחברת וממזגת בין המבוגר למתבגר, בין הקשיש לצעיר ובין הסבא והסבתא לילדים הקטנים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]