מידע מוקדם הכרחי / רפי זברגר

ערכין ב ע''א

הקדמה

היום אנו מתחילים בסייעתא דשמיא מסכת ערכין. כדי להיכנס לנושא המסכת והסבר המשנה, נקדים ונבחין בין שני סוגי התחייבויות: נדרים וערכין. נדרים – אדם נודר להביא לבדק הבית (של בית המקדש) ''דמי פלוני'' – את השווי של אדם פלוני (יכול להיות גם את השווי של עצמו). ערך זה נקבע לפי כמה נמכר אותו פלוני בשוק להיות לעבד. 
ערכין – אדם נודר ואומר ''ערך פלוני עלי''. עליו להביא את הערך הקצוב בתורה (הערכין מפורטים בפרק האחרון של ספר ויקרא בפרשת בחוקתי). ערך זה תלוי במין של פלוני ובגילו. למשל: ערך של זכר בטווח גילים של עשרים עד שישים – חמישים שקל, נקבה באותו טווח גילים – שלושים שקל. 
 

הנושא

נלמד את המשנה הראשונה, ולפני כן נגדיר את המושגים:
• מעריך – אדם המתחייב ואומר ''ערך פלוני עלי'', הוא המעריך. 
• נערך – הוא אותו פלוני שמעריכים אותו (ייתכן שגם האדם מעריך את עצמו).
• נודר – אדם הנודר ואומר ''דמי פלוני עלי''.
• נידר – הוא אותו פלוני שנודרים את שוויו. 
הכל מעריכין ונערכין נודרין ונידרין – כהנים, לוים וישראלים, נשים ועבדים.
כהנים, לוויים, ישראלים, נשים ועבדים כנעניים (חייב במצוות כאשה) כולם יכולים גם להיות מעריך וגם להיות נערך. גם להיות נודר וגם להיות נידר. 
אשה תשלם את נדרה לאחר גירושיה, שהרי ''כל מה שקנתה אשה קנה בעלה'', והעבד ישלם את נדרו לאחר שחרורו, שכן גם אצלו: ''כל מה שקנה עבד קנה רבו''.
הגמרא תסביר מדוע המשנה מונה את כולם, ומהו החידוש במילה ''הכל''. 
טומטום ואנדרוגינוס - נודרין ונידרין ומעריכין, אבל לא נערכין, שאינו נערך אלא הזכר ודאי ונקבה ודאית.
כזכור ממסכת בכורות ומקומות נוספים בש''ס, טומטום הינו אדם שאין ידוע מינו, כיוון שזכרותו "מוסתרת" בתוך הגוף. ייתכן שהוא זכר, אך ייתכן גם שהיא נקבה. לעומתו, אנדרוגינוס הינו ''יצור כלאיים'', שיש לו גם אברי זכרות וגם אברי נקבות. בשני המינים הללו פוסקת המשנה כי הם יכולים גם לנדור וגם ניתן לנדור עליהם. כמו כן הם יכולים להעריך ולהתחייב להביא ''ערך פלוני'' עליהם, אך אין הם יכולים להיות מוערכים (לא ניתן לומר ''ערך טומטום או אנדרוגינוס עלי''). סיבה: נאמר בתורה (ויקרא כ''ז, ג'-ד'): וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. ד וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל. לומדים חכמים כי התורה מקפידה על זכר ונקבה ודאים ולא ספק, ולכן לא ניתן להעריך על טומטום ואנדרוגינוס. 
חרש שוטה וקטן - נידרין ונערכין, אבל לא נודרין ולא מעריכין, מפני שאין בהם דעת:
חרש (שאינו שומע ואינו מדבר), שוטה (אינו מודע למעשיו) וקטן, הם אנשים שאין להם סמכות לבצע קניינים, ולכן הם גם לא יכולים לנדור ולא להעריך אף אחד, גם לא את עצמם. אך אם מישהו נדר עליהם, הוא התחייב בשווים, שהרי יש להם ''שווי בשוק''. וכן אם העריכו עליהם – בעל הנדר חייב לשלם לפי הערך הקצוב בתורה, שכן הם נחשבים כזכר או נקבה ודאים, ולכן ניתן להעריך עליהם. 
נתעכב מעט על דין טומטום: המשנה קבעה כי אין להעריך עליו, שהרי הוא ספק זכר ספק נקבה. אך אם ''קרעו'' את עורו וגילו את מינו. אם זכר – דינו כזכר לכל דבר, ואם גילו שהיא נקבה – דינה כנקבה לכל דבר. 
מנחת חינוך מעיר וקובע, כי אם הטומטום נערך, ולאחר מכן ''נקרע'' ונתגלה למשל כי הוא זכר, אין קובעים את הדין למפרע, כי הוא היה זכר בעת הערכה, שיהיו חייבים לתת את ערך הזכר. וזאת כיוון שהתורה קבעה כי ''בשעת הנדר'' צריך להיות ידוע מינו של הנערך, ואם לא ידוע בשעת הנדר, לא יעזור שנדע זאת בהמשך. 
 

מהו המסר

למדנו כרגע כי יש לדעת בשעת הנדר של ערכין, האם הנערך הוא זכר וודאי, או נקבה וודאית. ואמרנו עוד, כי המידע המגיע מאוחר יותר אינו עוזר ומסייע, ובמקרה זה הנדר לא חל כלל וכלל.
כלומר, בדינים אלו של ערכין, התורה קבעה כי אנו צריכים לדעת הכול בשעת הנדר, ולא יעזור מידע למפרע המגיע מאוחר יותר.
נלמד מכאן, כי לפעמים צריך "לגלות את כל הקלפים" בשעת המעשה, ולא לסמוך על מידע שיגיע בהמשך. דרישה זו נוגעת לתכונה הקיימת אצל לא מעט אנשים החושבים ופועלים לפי הרעיון של ''יהיה בסדר''. אנו נתקדם, נפעל, נעשה ואם ישנה שאלה או בעיה מסוימת – יהיה בסדר בהמשך הדרך.
אמנם נכון, אין צורך בכל מקרה ומקרה לחכות ולהשלים את כל ההכנות במאה אחוז, ורק אז להתחיל לפעול, אלא באמת יש מקרים מסוימים, בהם נפתור בעיות במעלה הדרך. אך לפעמים, ישנה דרישה אולטימטיבית, הדורשת מידע מוקדם בכל התחומים, ואם המידע הזה אינו קיים – אין אפשרות להתקדם ולפעול.
החכמה היא להבחין בין אלו לאלו, לדעת מתי לרוץ ולהתקדם קדימה, ומתי לחכות ולאסוף את כל המידע (אם צריך – יש ''לקרוע'' את הטומטום לפני הנדר), ורק לאחר מכן לפעול ולעשות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]