נקודה מחברת / רפי זברגר

בכורות נד ע''ב

הקדמה

במשנה הראשונה בפרק (תשיעי ואחרון) למדנו על הלכות מעשר בהמה. בין היתר למדנו על החיוב הבסיסי להפריש בהמה אחת מכל עשר בהמות עבור מעשר בהמה. במשנה בדף שלנו נלמד מתי וכיצד מצטרפים עשר בהמות להיות עדר אחד, המחייב להפריש מהם מעשר בהמה.
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה.
כדי לצרף בהמות לכדי חיוב מעשר בהמה, הן צריכות להיות במרחק כזה שבהמה "הולכת לה בעת זמן המרעה".
וכמה היא רגל בהמה רועה? ששה עשר מיל.
מיד הגמרא מגדירה את המרחק הנ''ל, וקובעת כי הוא ששה עשר מיל, שהם שלושים ושתים אלף אמה (ששה עשר קילומטר). 
היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין.
הדין הזה במשנה, הקובע כי אם המרחק שלושים ושנים מיל אין מצטרפין, משמע שאם פחות כך מצטרפים, לכאורה סותר את הדין הקודם – הגמרא תדון בכך. 
היו לו באמצע - מביא ומעשרן באמצע.
אם יש שתי קבוצות של בהמות, ועוד קבוצה ביניהם, הרי הקבוצה ביניהם מצרפם להיות קבוצה אחת. גם בדין זה תרחיב הגמרא. רש''י מעיר כאן, כי למרות שניתן להבין כי חובה להביא את כולם לאמצע, אין הכוונה כך, אלא שהאמצעיות מחברות את הקצוות, אך אין חובה להביאם למרכז. 
רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.
רבי מאיר מסייג את ''דין הקיבוץ'' אשר למדנו במשנה וקובע כי תנאי השטח לפעמים מפסיקים את הצירוף. למשל, אם נהר הירדן מפסיק בין שתי הקבוצות, למרות שהמרחק ביניהם הוא פחות מששה עשר מיל, אין הם מצטרפים לחיוב מעשר בהמה. 
 

הנושא

שלשים ושנים הוא דאין מצטרפין, הא בציר מהכי מצטרפין. והא קתני ששה עשר מיל - טפי לא?
מדייקת הגמרא משני הדינים הראשונים של המשנה, כפי שכתבנו לעיל: מן הדין של שלושים ושנים מיל שאינן מצטרפים ניתן לדייק כי פחות מכאן – מצטרפים. ומן הדין ברישא הקובע כי ששה עשר מיל מצטרפים, ניתן לדייק כי יותר מששה עשר מיל אין מצטרפים. לכאורה סתירה בין שתי ההלכות, לגבי טווח בין ששה מיל לשלושים ושנים מיל!
משום דקא בעי למיתנא סיפא: היו לו באמצע מביא ומעשרן באמצע.
עונה הגמרא כי דין שלושים ושנים מיל, הוא ''פתיח'' לדין הבא במשנה כי בהמות באמצע מצרפות בהמות בצדדים. זה יכול לקרות עד שלושים ושנים מיל, כך שבהמות במרחק שלושים ושנים מיל יצטרפו ע''י בהמות שנמצאות ביניהם במרחק של ששה עשר מיל. 
וכמה? 
שואלת הגמרא, כיצד עובד המנגנון של הצירוף? כמה בהמות צריכות להיות בכל אחת מן הקצוות, וכמה במרכז?
אמר רב: חמש מכאן וחמש מכאן וחמש מאמצע. דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא.
דעה ראשונה של רב קובעת כי הצירוף נעשה ע''י חמש בהמות במרכז אשר מצטרפות לשתי הקבוצות בצדדים, שלכל אחת מהן יש גם חמש בהמות. הצירוף הוא באופן הבא: מביאים את כול חמש עשרה הבהמות יחדיו, ומפרישים מהן מעשר בהמה. החמש הנותרות אינן נפטרות אלא ''מחכות'' ללידת בהמות נוספות שיצטרפו אליהן לכדי עשר בהמות ואז יפרישו מהם גם מעשר בהמה. 
יש להעיר כי לשיטה זו אין חובה שיהיו באמצע חמש בהמות, אלא כל מספר שיצרף אותם לכדי עשר בהמות בכל צד. למשל, אם היו בצד שבע בהמות, מספיק שתהיינה שלש בהמות, כדי להשלימן לעשר בהמות ואז תתחייבנה במעשר. 
ואמנם כך מסביר בהמשך, שמואל לשיטת רב. 
ושמואל אמר: אפי' חמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע. חזינן לרועה כמאן דקאי הכא, וקרינן ביה מונה.
שמואל לא מחייב שהבהמות של האמצע ביחד עם אחת הקבוצות יצטרפו לכדי עשר בהמות, אלא הוא רואה את הבהמה במרכז "כאילו שהיא רועה הבהמות" ובכך הוא מצרף את שתי הקצוות להיות קבוצה אחת המחויבת במעשר. לכן, אפילו אם יש בכל אחת מהקצוות רק חמש בהמות, הרי הבהמה במרכז מחברת ביניהם וחייבים להפריש מעשר בהמה. 
רש''י מעיר כי תפקיד הבהמה לצרף כאילו היא הייתה רועה בעצמה, היא גם במקרה והבהמה עצמה ''אינה ראויה'' להיות חלק מעשר בהמות. אבל אם היא ראויה להיות בהמה לצירוף, הרי שגם היא מצטרפת, ואפילו אם יש בשני הצדדים רק תשע בהמות, היא מצטרפת להיות עשירית וכולן מתחייבות במעשר בהמה. 
 

מהו המסר

למדנו היום ''דיני צירוף''.
• לפי רב חמש בהמות באמצע, "מצטרפות" לכל אחת מהקבוצות בצדדים. צירוף זה בעצם מחייב את כל הבהמות משתי הקצוות להפריש מתוכם מעשר בהמה. גם אם יש בקבוצת הביניים רק חמש בהמות, ובכל אחת משתי קצוות ישנן גם חמש בהמות, הרי שהחמש בהמות במרכז ''שולחות קרניים'' לשני הכיוונים, ובאופן וירטואלי מצטרפות לשתיהן, למרות שבפועל קבוצת הביניים מצטרפת רק לאחת מהקבוצות, כדי להפריש מהן מעשר בהמה.
הבהמות של הקבוצה השנייה תחכינה עד לבוא בהמות נוספות, אשר תשלמנה אותן לעשר בהמות, כדי להפריש גם מהן מעשר בהמה.
• לפי שמואל, מספיקה בהמה אחת באמצע, אשר יכולה ''לעשות עבודה''. מחשיבים אותה כמו רועה, ובכך ''נותנים לה כוח'' לצרף בין הבהמות של שתי הקבוצות.
כמה כוח גדול יש למצרף ולמשתף. גם אם יש שתי קבוצות, אשר המרחק ביניהם גדול, ועל פניו נראה כי אין לגשר ולחבר ביניהם, כוח הנמצא באמצע, רואה את כל אחד מן הקבוצות ו''עושה זאת''. אותו כוח אמצעי, פונה לכל אחד מהקצוות, בוחן ובודק את טיבה ומשמעותה, מנסה לראות כיצד ניתן "לאחות בין הקרעים", וכיצד ניתן בכל אופן לחבר ולאחד בין הצדדים. גם בהמה אחת, או רועה אחד יכול ''לעשות עבודה'' חשובה זו.
מי יתן ונוכל לראות ולבחון בין הקצוות, למצוא את ''הנקודה המחברת'', עד כדי יצירת חיבור ושיתוף ביניהם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]