שני סוגי מנהיגים: אקטיבי ופסיבי

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

בכורות מח ע"א

בגמרא וב"הלכה ברורה" מובא הדין שאסור למלוה לגבות חוב מהערב לפני שהוא גובה מהלווה עצמו. רק אם אין אפשרות לגבות את החוב מהלווה עצמו ניתן לפנות לערב. ב"בירור הלכה" למסכת בבא בתרא (קעג,ב) מובאת מחלוקת הראשונים: לדעת הרמב"ן אם המלוה התנה מראש שיוכל לגבות את החוב ממי שירצה תחילה – אזי רשאי הוא לגבות מהערב גם בלי לנסות לגבות מהלווה עצמו, כי בענייני ממון יכול אדם להתנות כרצונו. לעומת זאת דעת הרשב"א היא שתנאי כזה אינו מועיל, משום שאין כוונתו של הערב להתחייב ולהשתעבד למלווה במצב שבו יש אפשרות לגבות את החוב מהלווה עצמו. כלומר שלדעת הרמב"ן כוונת הערב היא להשתעבד למלווה גם אם הלווה יוכל לשלם, כי הוא לוקח על עצמו את האחריות לתשלום של הלווה בכל אופן, ואילו לדעת הרשב"א אין כוונת הערב להשתעבד במצב בו הלווה יכול לשלם בעצמו, כי המלוה לא לוקח על עצמו את האחריות למצב בו יכול הלווה לשלם בעצמו. אפשר להגדיר זאת שלדעת הרמב"ן הערב הוא ערב אקטיבי, ואילו לדעת הרשב"א הוא ערב פסיבי.

במדרש תהלים (שוח"ט ח,ג) נאמר שתלמידי חכמים הממונים כרבנים ומנהיגי הציבור מקבלים על עצמם להיות ערבים כלפי הקב"ה שהציבור שתחת הנהגתם יקיים את התורה. בהתאם למחלוקת שבין הרמב"ן והרשב"א נראה שישנם שני סוגים של מנהיגים: יש מנהיגים שהם מטבעם יותר פסיביים ויש שהם מטבעם יותר אקטיביים. המנהיג הפסיבי לא נענש על עבירות הציבור בתור ערב כל זמן שיש אפשרות להיפרע מהציבור שתחת הנהגתו, אולם המנהיג האקטיבי שהיה יכול למנוע את הציבור מחטא ולא עשה זאת – יכול להיענש אף לפני שנענש הציבור. כך אפשר להבין את ההבדל שבין שתי גרסאות המשנה, המובאות בגמרא במסכת מכות (יא,א) לגבי הכהן הגדול. לפי גרסה אחת הכהן הגדול מן הסתם היה מת כאשר רוצח בשוגג גלה לעיר מקלט, משום שלא התפלל על מניעת המקרה – זהו במנהיג אקטיבי. לפי גרסה אחרת מן הסתם הכהן הגדול לא היה מת, כי גרסה זו מתייחסת למנהיג פסיבי.