שלש דרגות של חילול השם
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
בכורות מג
בגמרא למדנו שיש שלשה עניינים הפוסלים כהן לעבודה בבית המקדש: א. מום. זהו פגם שלילי. ב. אם יש פגם במראהו, "שאינו שווה בזרעו של אהרן", כלומר שאינו נראה כמו כל אדם רגיל. שוני זה אולי אינו פגם שלילי, אבל בוודאי שאינו מראה ייצוגי, כי מדובר על פגם שלא רק שגורם לכהן להיראות לא נאה, אלא גם לא מתקבל. דבר שאינו נאה ואינו מתקבל. ג. ישנם דברים הפוסלים משום מראית עין, כלומר עניינים בגופו שאין לומר שאינם מתקבלים על הדעת, אבל לא נראים טוב, ולכן פסול לעבודה מדרבנן.
מעניין לציין שכיוצא בזה מצאנו שיש שלשה סוגי התנהגות שנחשבים לחילול השם, בדרגות מקבילות לשלש הדרגות של פסולים גופניים, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (סוף פרק ה): א. מי שעבר עבירה מדעתו בלא אונס, בשאט נפש להכעיס – זהו חילול השם, כלומר "מום" רוחני. פגם שלילי. ב. אדם גדול בתורה או מפורסם בחסידות שעושה מעשה שבגללו הבריות מרננים אחריו, גם אם מעשיו אינם ממש עבירה, כגון שאינו משלם מיד עבור מה שהוא קונה, או שאינו מדבר בנחת עם הבריות ולא מקבלן בסבר פנים יפות – גם זהו חילול השם. אכן אין זה "פגם שלילי" כמו עבירה, אבל התנהגות כזו היא דבר שאינו מתקבל על הדעת. ג. תלמיד חכם שמנסה לקדש את השם בכל דרכיו ומעשיו, אבל "מתרחק הרבה" ו"משתומם", כלומר שאינו מעורב בדעת עם הבריות – מצב כזה אמנם לא נחשב ל"דבר שאינו מתקבל", כי הוא לא פוגע באף אחד, אבל זה לא נראה טוב בעיני הבריות, מרחיק אנשים מעליו, ופוגם בקידוש השם שיכול היה אותו תלמיד חכם לעשות. כלומר: זהו פגם של "מראית עין".
