קושיית הגרי"ש אלישיב זצ"ל

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

בכורות לה ע"א

חכמים גזרו שלא ליהנות מבכור שיהודי או גוי עשה בו מום בכוונה. במשנה ובגמרא נאמר שאם גוי הטיל מום בבכור ללא כוונה להתיר אותו לשחיטה – מותר לשחטו. ב"בירור הלכה" יתבאר שנחלקו הראשונים בהגדרת ההיתר. לדעת רש"י מותר לשחוט את הבכור רק בתנאי שכוונתו של הגוי לא הייתה להתירו לשחיטה, כי אילו כוונתו הייתה להתירו לשחיטה, גם אם היהודי לא אמר לו לעשות זאת וגם אם אין כוונתו לתועלתו של היהודי – אסור. אולם לדעת רבינו גרשום רק אם הגוי עושה זאת בציוויו של היהודי – אסור, אולם אם הוא מטיל את המום על דעת עצמו, גם אם ידוע שכוונתו לתועלת היהודי – מותר. על דעת רבנו גרשום הקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מדוע שונה ההלכה לגבי מעשה הגוי כאן מההלכה לגבי גוי שעשה מלאכה בשבת, הרי בדברי הרא"ש (במסכת ב"מ) מבואר שהאיסור כאן דומה לאיסור אמירה לנכרי בשבת, ובשבת ההלכה היא שגם אם היהודי לא אמר לגוי כלום, כל מלאכה שהגוי עושה במיוחד עבור יהודי (ולא גם עבור עצמו) – אסור ליהנות ממנה בשבת.

ייתכן שההבדל נובע מהגדרת גזירת חכמים. בשבת גזרו שאסור ליהנות מכל מלאכה שנעשתה לצורך יהודי, גם אם לא ציוה היהודי לעשות כן – כפי שנאמר (שמות יב,טז): "כל מלאכה לא יֵעָשֶה בהם", אולם הגזרה שלא ליהנות מבשרו של הבכור שנעשה בו מום בכוונה, נגזרה רק על כוונתו של היהודי, שאסור לו מן התורה להטיל מום בבכור, לכן רק מום שנעשה בהכוונתו של היהודי פוסל את הבכור ולא מום שנעשה על ידי גוי, שאינו חייב במצוות ואין לו איסור להטיל מום בבכור ולכן לא גזרו שלא ליהנות ממום שהוא החליט לעשות על דעת עצמו.