דיוק וחידוש ברש"י

סנהדרין נט

עמוד ב

רש"י ד"ה נהמו לאפיה. לאכלו: ירדה דמות חמור מהו. מי אמר הא ודאי דבר טמא הוא ואסור: ירוד נאלא. תנין שוטה עוף ששמו תנין והוא שוטה ובוכה ומספיד תמיד וכל תנין דבמקרא מתרגמינן ירודין:הא אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן השמים. ודבר שאינו הוא ואם ישנו טהור הוא:

ראה בגליון רעק"א שציין לשות חוות יאיר, וכן מביא החפץ חיים בספרו מקור חיים את התשובה הנ"ל, בביאור הלשון החריף המשתמע כאן שאומר רבי אבהו לרבי זירא (שניהם תלמידי רבי יוחנן).

והנה מדרכו של רש"י בש"ס שמיעט ואף נמנע לבאר את הלשנות החריפים שמצינו שנאמרו בין החכמים במהלך הלימוד בריתחא דאורייתא, וכאן שינה רש"י והרחיב לכאורה לבאר וכביכול מגדיל החריפות – שוטה ובוכה ומספיד וכו'.

והנראה ליישב מאריכות לשון רש"י וכל תנין שבמקרא מתרגימן וכו', שלשון זה לא נאמר בכולא ש"ס  בדברי רש"י, אלא אדרבא מצינו בענין יארוד את לשון רש"י בכתובות דף מ"ט ע"ב יארוד. תנין מעון תנים מתרגמינן מדור יארודין (ירמיהו ט) והוא אכזרי על בניו: ולא כתב הלשון "וכל" "שבמקרא מתרגימן", כביכול לגלות עינינו שזה התרגום תמיד, אלא נראה שרצה רש"י לרמוז שאין לפרש הדברים כפשוטם ח"ו שבלשון זה רב אבהו מכנה את ר' זירא,  ועל כן רש"י אומר ההסבר ומתנצל שהוא "רק" מתרגם הדברים כפי שמתורגם "בכל" המקומות.

ורש"י רומז לדרך נוספת שאפשר לפרש דברי רב אבהו, שהזכיר לו ההלכה ברמז "ירוד נאלא" שהוא "מין עוף" ובהמשך הדברים בד"ה הא אמרו וכו' ודבר שאינו הוא "ואם ישנו" טהור הוא, זאת אומרת שאף אם יורד בצורת "חמור" הרי הוא טהור, ובכך רש"י כיוון לפרש דברי "ר' אבהו" יארוד נאלא לב' הלכות אלו בתוספתא (כלאים פרק ה' הלכה ו') הירודין והנעמות הרי הן כעופות לכל דבר [שאין] בהמה טמאה יולדת מן טהורה ולא טהורה מן טמאה ולא גסה מן דקה ולא דקה מן גסה ולא אדם מן כולן ולא כולן מן אדם כל שיש בישוב יש במדבר הרבה יש במדבר שאין בישוב כל שיש ביבשה יש בים הרבה יש בים שאין ביבשה אין מין חולדה בים.

וכן מוזכר שם (ה"ב) סוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו חמור שילדה מין סוס מותר עם אמו רחל שילדה מין עז מותר עם אמו אם היה אביו עז אסור עם אמו עז שילדה מין רחל מותר עם אמו אם היה אביו רחל אסור עם עמו ואין קרב לגבי מזבח כוי מטילין עליו שני חומרין.

רצה לומר שהחמור שהוא טמא היורד מן השמים הטהורים והרי הוא כעוף הפורח באויר והזכיר לו כעין זה שהוא בהמה ועוף, והזכיר רש"י גם טבעו שהוא בוכה ומספיד תמיד מפני שיש קצת דמיון בין הסיפור כאן משאגת הכפירים המבקשים אוכל לגמרא בכתובות דאיתא שם (מט:) כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא, כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה, שכך כינו שם אדם שלא רצה לתת אוכל לבניו והפיל את החיוב על בני העיר, יארוד, ורב חסדא אמר מה צריכים לעשות לאדם כזה ופירש רש"י יארוד ילדה ואבני מתא שדיא. התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר: כפו ליה אסיתא. כפו מכתשת על פיה ויעמוד זה על גב שוליה בגובה שישמעו קולו ויכריז על עצמו שהוא רע מן העורבים דעורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני ואית דמפרשי שליח צבור יעמוד עליה ויאמר כן על אותו האיש: ע"כ הרי התנהגות זו היא של שוטה.