עידוד לקבלת החלטות טובות / רפי זברגר

בכורות ל ע"א-ע''ב

הקדמה

אנו לומדים במשנה בדף שלנו על ''דיני חשדות''. מה דינו של אדם ה''חשוד'' לעבור על עבירה מסוימת:
החשוד על השביעית - אינו חשוד על המעשרות.
למרות שגם שביעית וגם מעשרות הינם דינים מהתורה, אדם החשוד כי אינו מקיים דיני שביעית, אינו נחשד גם על כך שאינו מקיים דיני מעשרות. משמעות הדבר: אם קונים ממנו פירות, הם אינם נחשבים לטבל, אלא דמאי (ספק אם הופרשו תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה זאת באופן הבא: 
שביעית לא בעיא חומה, מעשר כיון דבעי חומה חמיר ליה:
אנשים יותר מקפידים על דיני מעשרות, כיוון שבשנים מסוימות של שנות השמיטה (אבד''ה) חובה להפריש מעשר שני, שאת פירותיו יש לאוכלו בתוך חומות ירושלים. ומכיוון שכך, אנשים ''מקפידים'' יותר להפריש מעשרות לעומת הקפדה על דיני שביעית. לכן פסקה המשנה, כי ייתכן שאדם חשוד על אי קיום דיני שביעית, אך מקפיד על דיני מעשרות. 
חשוד על המעשרות - אינו חשוד על השביעית.
המשנה ממשיכה ופוסקת גם בכיוון השני, שאדם החשוד על כך שאינו מקיים דיני מעשרות, אינו חשוד על דיני שביעית, כיוון שיש גם חומרה בשביעית שאינה קיימת בדיני מעשרות, כביאור הגמרא:
מעשר - אית ליה פדיון שביעית - כיון דקא מיתסרא ליה ולית ליה פדיון, חמירא ליה:
כמתואר לעיל, מעשרות כוללות בין היתר את מעשר שני, אשר יש בו ''קולא'' מסוימת. את פירות מעשר שני ניתן לפדות, ולהעלות את הכסף לירושלים. שם יש לחזור ולקנות אוכל אחר, ולאוכלו בתוך חומות העיר. דינים אלו של פדיון שייכים במעשר שני, אך לא קיימים בפירות שביעית. 
בגלל קולא זו של מעשרות לעומת שביעית, ייתכן שאדם יעבור על מעשרות, אך לא בהכרח שיעבור גם על שביעית. 
החשוד על זה ועל זה - חשוד על הטהרות.
אדם החשוד כי אינו מקפיד גם על דיני שביעית וגם על דיני מעשרות, בוודאי יהיה חשוד על ''אכילה בטהרה'' (אכילת כל אוכל בטהרה, גם אם הוא מדובר בחולין). 
הגמרא מסבירה לאור העובדה כי דיני שביעית ומעשרות הינם דינים דאורייתא, לעומת ''אכילה בטהרה'' שאינו אלא דין דרבנן. אדם שאינו מקפיד על דינים חמורים של דאורייתא, הוא חשוד גם כי עובר על איסורים מדרבנן. 
ויש שהוא חשוד על הטהרות, ואינו חשוד לא על זה ולא על זה.
הקטע הזה לכאורה מוסבר היטב לאור הקטע הקודם: ייתכן שאדם מקפיד רק על דיני דאורייתא, ולכן אדם שהוא חשוד על טהרות, שאינם אלא דרבנן, לא יהיה חשוד על שביעית ומעשרות האסורים מדאורייתא. 
הגמרא מביאה ברייתא שלכאורה סותרת כלל זה: 
ורמינהי: נאמן על הטהרות - נאמן על שביעית, הא חשיד – חשיד.
בברייתא כתוב בכיוון החיובי: אדם הנאמן על טהרות דרבנן, יהיה נאמן על דיני שביעית מדאורייתא. מסיקה מכך הגמרא: אבל אם אדם חשוד על טהרות כנראה יהיה חשוד על שביעית ומעשרות, וזה מנוגד לכלל במשנה!
למרות שהמסקנה אינה מסקנה לוגית הכרחית, מסביר התוספות, כי לאור העובדה שדין הברייתא ''מיותר'' לכאורה, שהרי ברור שאדם המקפיד על דיני טהרות מדרבנן, בוודאי יקפיד גם על דיני שביעית ומעשרות שהם מן התורה. לכן, מסביר התוספות כי ''מטרת הברייתא'' אינה אלא כדי שנסיק את הדין ההופכי: חשוד על הטהרות לא יהיה חשוד על שביעית ומעשרות, ומסקנה זו כאמור, סותרת את דין המשנה. נתמקד בתירוץ הראשון, מבין שני התירוצים בגמרא:
אמר רבי אילעי: מתניתין - כשראינוהו שנוהג בצינעא בתוך ביתו. 
לפי רבי אילעי, דין הברייתא הוא הדין הבסיסי והנכון: מי שחשוד על טהרות יהיה חשוד גם דיני שביעית ומעשרות (יש להסביר דין זה, שהרי טהרות אינן אלא דין דרבנן, וכפי שאמרנו לעיל, ייתכן שאדם מקפיד על דין דרבנן, אך אינו מקפיד על דין דאורייתא!), אבל רבי אילעי מעמיד את המשנה במקרה שראינו את האדם החשוד על טהרות, ''שומר בביתו'' על דיני שביעית ושמיטה. ומכיוון שראינו אותו מקפיד בצנעה, בביתו על דינים שביעית ומעשרות, כנראה שבאמת מקפיד על כך, למרות שאינו מקפיד על דיני טהרות. 
בדומה לאוקימתא של רבי אילעי על התנהגות של אדם בצנעה, בתוך ביתו בנושאים מסוימים, מביאה הגמרא בהמשך ברייתא הדנה על אדם שקיבל על עצמו ''חברות'', אך לבסוף נחשד בדברים אלו. 
ל''קבלת חברות'' יש מספר משמעויות: קיבל על עצמו להיזהר ולהישמר שלא לתת תרומות ומעשרות ל''עם הארץ''. וכן, לאכול גם פירות החולין (שאינם תרומות ומעשרות) בטהרה (למרות שאין חיוב כזה), וגם לשמור על הפרשת תרומות ומעשרות מכל הפירות שהוא אוכל. 
 

הנושא

בעקבות ברייתא זו ממשיכה הגמרא ומביאה מספר ברייתות על קבלות שאדם מקבל על עצמו, אנו נתמקד באחת מהן: 
תנו רבנן: הבא לקבל דברי חבירות, אם ראינוהו שנוהג בצינעה בתוך ביתו - מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו, ואם לאו - מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו.
אדם יכול להחליט להיות ''חבר'' עם המשמעויות המפורטות לעיל. כדי ליישם את החלטתו, הוא חייב ללמוד את כל המשמעויות, ולקבל על עצמו לקיימן. אומרת הברייתא, כי אם כבר ראינו את אותו בן אדם המעוניין להיות ''חבר'', מתחיל לנהוג בתוך ביתו כמו הנהגות של ''חבר'', הרי שמייד עם בקשתו להצטרף לקבוצת ה''חברים'', הוא מקבל ''כרטיס חבר'', ורק לאחר מכן מלמדים אותו את כל פרטי הדינים. משמעות ''קבלת החברות'' היא שהוא יהיה נאמן בנאמנות מיוחדת של ''חבר'' כבר מאותו רגע, למרות שעדיין לא בקי בכל פרטי הדינים. 
אך אם אינו נוהג בביתו בהנהגות של ''חבר'', הרי שיקבל את ''כרטיס החבר'' רק לאחר שילמד וידע את כל הדינים והמשמעויות של היותו ''חבר''. 
רבי שמעון בן יוחי אומר: בין כך ובין כך - מקבלין אותו והוא למד כדרכו והולך:
רבי שמעון סובר, כי מספיק שאדם מכריז על רצונו להצטרף לחבורת ה''חברים'', וכבר מאותו רגע מקבל ''כרטיס חבר''.
 

מהו המסר

נראה כי כדי לעודד אנשים לקבל החלטות טובות, אולי עדיף לקבל את שיטת רבי שמעון אשר ''מחבקת'' יותר את הבן אדם שמבקש לעשות שינויים והחלטות משמעותיות בחייו. נשתדל בכל כוחנו לגרום לחברנו וילדינו לקבל החלטות טובות, ולתת להם את כל הכלים ''והסביבה התומכת'' כדי שיוכלו ליישם את החלטותיהם על הדרך הטובה ביותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]