טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

צרדא שרי ברדא אסיר – חנקן אדום-גב
 

"ואמר רב יהודה: צרדא שרי, ברדא אסיר, וסימניך בר מיניה, מרדא ספקא. אמר רב אסי, שמונה ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא והרנוגא, תושלמי, ומרדא, כוחילנא, ובר נפחא. מאי ספיקייהו? עופות טהורים קורקבנן נקלף, וטמאין אין קורקבנן נקלף, והני קורקבנן נקלף בסכינא" (חולין, סב ע"ב). 

פירוש: פירוש: ואמר רב יהודה: העוף הקרוי צרדא שרי [מותר], והקרוי ברדא אסיר [אסור], וסימניך כדי לזכור את האסור: הביטוי "בר מיניה" [חוץ ממנו], שמשמעו איסור, שיש לו דמיון למלה "ברדא". העוף הקרוי מרדא ספקא [ספק] אם הוא כשר או לא. אמר רב אסי, שמונה עופות ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא והרנוגא, תושלמי, ומרדא, כוחילנא, ובר נפחא. ומסבירים: מאי ספיקייהו [מה ספיקם]? עופות טהורים קורקבנן (העור הפנימי של הקורקבן) נקלף, כפי ששנינו במשנתנו, וטמאין אין קורקבנן נקלף; והני [ושמונה אלה] קורקבנן נקלף, אבל לא ביד, אלא בסכינא [בסכין] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 
שם עברי: חנקן אדום-גב           שם באנגלית: Red-backed Shrike         שם מדעי: Lanius Collurio

שם נרדף במקורות: ברדא?


הנושא המרכזי: לזיהוי "ברדא"


בדפוסים ובכתבי היד אנו מוצאים גרסאות שונות לשם העוף "ברדא". יש שגרסו "בר אדא" או "בראדא" במילה אחת. ח. י קאהוט מתייחס לגרסה שעמדה לפני ה"ערוך" ומוכיח, מתוך כך שערך זה מופיע לפני הערך "ברבל", שהשם נכתב כמילה אחת. קאהוט לא הציע זיהויים ספציפיים לשמות "ברדא" ו"צרדא" אך סבר שמקור השם "ברדא" הוא מהמילה הסורית והערבית (برد) המתארת "מי שיש לו כתמים הרבה". בתרגום לגרמנית כתב Gesprenkter farbe כלומר "צבע מנומר". באופן דומה אנו מוצאים במקרא את תואר השם "ברודים". בחלום יעקב נאמר: "... וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעלִים עַל הַצּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" ובזכריה (ו ג'): "וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִשִׁית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים". מצודת ציון מפרש: "ברודים - בעלי כתמים לבנים כעין הברד וכן נקודים וברודים"ן(1). "צרדא" היא מילה פרסית שמשמעותה "ירוק ככרכום".

זיהוי ספציפי לציפור הטמאה "ברדא" מובא על ידי מ. לנדאו(2) ב"מערכי לשון" (ערך "בר אדא"). לדעתו אולי זו שלגית (תמונה 1) (Montifringilla nivalis) ציפור שקיבלה את שמה לא רק בגלל הצבע הלבן בסנטר, בחזה ובכל גחונה אלא גם בגלל שהיא חיה בארצות קרות. היא נפוצה בהרי השלג של הקווקז ופרס. ל. לוויזון הסתייג מזיהוי זה משום שהשלגית שייכת למשפחת הדרוריים ואם כן היא אמורה להיות טהורה. לוויזון הציע במקומה את המין זג אדום-מקור (schneedohle) (תמונה 2) ממשפחת העורביים שאינה טהורה. לא ברור מדוע בחרו לנדאו ולוויזון במינים אלו אך ייתכן והדבר קשור להבנה שהשם "ברדא" רומז על שלג או קרח. הבעיה בזיהויים אלו היא בכך שמינים אלו אינם חיים כלל או נדירים מאד בבבל.

מ. דור מזהה את "ברדא" עם ציפור השיר חנקן אדום-גב (תמונה 3) משום שהנקבה של מין זה מוכתמת בכתמים ואם כן מתאים לה הכינוי "ברודית". החנקן אדום המקור גדול רק במעט מהציפור שהוא זיהה כ"צרדא" כך שהתקבולת "ברדא צרדא" מתאימה.

 

תמונה 1. שלגית        צילם: Andreas Trepte		תמונה 2. זג אדום-מקור          צילום: Jean-Jacques Boujot

תמונה 3. חנקן אדום-גב         צילם: מאיר לוי		תמונה 4. לבן חזה

    
מקורות עיקריים:

מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 146.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 187.
 

(1) משה בן ישראל הלוי לנדאו, 1788 - 1852. בהערה הוא מעלה גם את האפשרות שמדובר במין של שלדג. ראו למשל את לבן החזה (תמונה 4)
(2) מוסיף קאהוט: "כיון הש"ס (בסימן השם ברדא) למילה פרסית برد כלומר זולת זה. הרחק עצמך וכו'".

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.