קנין במנה ונתן דינר
קידושין ח ע"א
"אמר רבי אלעזר: התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים; מאי טעמא? כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר, כמאן דאמר לה על מנת דמי".
כלומר שבניסוח זה רצון האיש והאשה שהקנין יושלם מיד, ותשלום שאר הכסף יהיה רק תנאי.
וקשה, שאמרו בתוספתא כתובות פרק ב: "יפה כח חזקה שאם מכר לו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן אבל לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או לא כתב לו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שדה בלבד". ולמה בקנין שדות בכסף לא יהיה הדין כמו באשה – שאם נתן לו דמי אחת מהן הכוונה לקנות כל שדה בחמישית מערכה, ותשלום שאר הכסף יהיה רק תנאי?
אלא ששונה אשה משדה. כי המוכר שדה לא יסכים למוכרה בחלק קטן מערכה גם אם יתברר לו שאין לקונה די כסף, לכן אין קנין הכסף נשלם אלא בתשלום הערך שנקבע כולו. אבל אשה מצוי שתסכים להתקדש גם בפרוטה, כי "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו". ולמרות שפירשה שאין רצונה להתקדש אלא אם תקבל את הסכום כולו, מעדיפה היא להותיר בידה את האפשרות למחול על דרישתה זו אם יתברר לה למשל שהמקדש איבד את כספו, שכן הדין הוא שכאשר מי שהתנאי נעשה לטובתו ויתר עליו, כאילו התקיים התנאי.
