סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

 שינוי סדרי עדיפויות / רפי זברגר

בכורות יג ע''א 

  

הקדמה

היום נלמד את המשנה האחרונה בפרק ראשון, משנה ייחודית ללא גמרא אחריה. נושא המשנה: בחירת סדרי עדיפויות. 
 

הנושא

לא רצה לפדותו - עורפו מאחוריו וקוברו. מצות הפדייה קודמת למצות עריפה, שנאמר (שמות י''ג, י''ג) : וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.
עד עתה דברנו על אפשרות לפדות את פטר החמור בשה או בדבר השווה לערך החמור. עתה מלמדת אותנו המשנה כי ישנה אפשרות נוספת והיא – "לערוף" את עורפו של החמור בסכין, ואחר כך לקבור אותו, שכן הוא נאסר בהנאה. 
אם כן, יש לנו שתי אפשרויות לקיום מצוות פטר חמור: פדייה בשה או עריפת החמור. פוסקת המשנה כי יש עדיפות לאפשרות הראשונה של פדיית השה, כפי שנלמד מן הפסוק. שהרי התורה מקדימה את מצוות פדיית החמור בשה, ולאחר מכן קובעת כי אם לא משתמשים בעדיפות הראשונה הזאת של פדייה בשה, ישנה גם אפשרות אחרת של עריפת החמור, שהיא כאמור בעדיפות שנייה. 
ומשעסקנו בסדרי עדיפויות של מצוות פטר חמור, נושא הפרק הראשון במסכת בכורות, מביאה המשנה עוד שלוש הלכות, אשר גם בהן ישנם סדרי עדיפויות:
1. מצות יעידה קודמת למצות הפדייה, שנאמר (שמות כ''א, ח' ): אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא יְעָדָהּ - וְהֶפְדָּהּ. לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ.
אמה עבריה נמכרת בהיותה קטנה לשש שנים של עבדות. גם אותה ניתן ''לפדות'' במהלך שש שנות עבדותה בשני דרכים: או פדייה בכסף (לפי עלות שנת עבדות כפול השנים הנותרות לעבדותה), או בייעודה (נישואין) לאדון או לבן של האדון. 
מלשון הפסוק משמע שיש עדיפות לייעד את האמה לאדון או לבנו, ורק אם לא ייעד אותה, ניתן לפדותה בכסף. 
2. מצות הייבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה.
אשה אשר מת בעלה ואין להם ילדים חייבת במצוות יבום או חליצה. אומרת המשנה כי ישנה עדיפות לקיום מצוות יבום, על פני מצוות החליצה. גם זאת לומדים מן הפסוק (דברים, כ''ה, ז'): וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ, וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה: "מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי.
כדי לייבם לפי דין תורה, יש להתכוון לשם מצוות יבום ולא משום אף סיבה אחרת. שהרי מדובר כאן באשת אח, אשר בדרך כלל אסורה, ורק במקרה אחד של ייבום, התורה מתירה אותה, ולכן חייבים להתכוון לשם קיום מצוות ייבום בעת ביצוע המצווה. רק ''בתקופה ראשונה'' אנשים היו מתכוונים לכך, ולכן ניתן ליישם את העדיפות הראשונה של ייבום, על פני עדיפות שנייה של מצוות חליצה. 
ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.
אבל, ממשיכה המשנה, בימינו אין זה כך. לצערנו, אנשים היום מתקשים להתכוון לשם מצוות ייבום, אלא מתכוונים לשם דברים אחרים, כמו כסף, יופי וכדו', לכן אנו מחייבים להשתמש בעדיפות החליצה, למרות שאינה אלא בעדיפות שנייה. 
3. מצות הגאולה באדון. הוא קודם לכל אדם, שנאמר (ויקרא כ''ז, כ''ז ): וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו, וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ.
כאשר אדם מקדיש בהמה טמאה לבדק הבית (אין אפשרות להקדיש בהמה טמאה בקדושת הגוף, שכן אין אפשרות להשתמש בה בבית המקדש), גזברי בית המקדש מבקשים למכור את הבהמה הטמאה, ולהשתמש בכסף המכירה לצורכי הבית. גם כאן ישנן שתי אפשרויות למכור את הבהמה הטמאה. או לאדון עצמו, ואז הוא חייב להוסיף חמישית על ערך הבהמה, או לאדם אחר, ללא תוספת החומש. קובעת המשנה לאור הפסוק בתורה, כי ישנה עדיפות לפדות את הבהמה הטמאה על ידי הבעלים הקודמים, ורק אם לא מעוניין ניתן למכור לאדם אחר. 
 

מהו המסר

בהלכה השניה מבין שלושת ההלכות הנוספות שלמדנו במשנה, קבעה המשנה כי סדרי העדיפויות של מצוות ייבום השתנו במהלך הדורות. בדורות קדומים, אנשים כנראה יכלו להתכוון בכוונה שלימה לקיים מצוות ייבום לשם ייבום, ולכן חכמים נתנו אפשרות לקיום העדיפות האולטימטיבית ביותר, והיא מצוות ייבום.
בתקופות מאוחרות יותר, כאשר כנראה בנושא זה הייתה ''ירידת הדורות'', ואנשים כבר מתקשים להתכוון לשם מצוות ייבום, חכמים קבעו ופסקו כי אין לבצע את העדיפות הראשונה, אלא חייבים לבצע את העדיפות השנייה, כדי לא לעבור חס וחלילה, על איסור של אשת אח.
אנו רואים כי חכמים ''פוקחים עיניהם'', ובוחנים כל הזמן מהי העדיפות הנכונה לאותו מצב ולאותו דור. אם השתנו המציאויות, יש לפעמים לשנות גם את סדרי העדיפויות. למרות שאנו ''יורדים ברמה'', ומקיימים את האפשרות הפחות טובה, אך לאותו דור ולאותה תקופה, היא היא העדיפות הראשונה.
מבט זה של חכמים מלמד אותנו גם ''לחיים הרגילים'', כל הזמן לפקוח עיניים ולחשוב ולהכריע, האם המעשים שהיו נכונים אתמול, נכונים גם היום. האם החלטה זו או אחרת שקבלנו אמש, ישימה ונכונה גם היום.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר