מודה בטעות / רפי זברגר

בכורות ו ע''ב 

הקדמה

הגמרא מביאה ברייתא שיש בה מחלוקת חכמים ורבי שמעון לגבי ''טמא הנולד מן הטהור'', כמו למשל: גמל הנולד מן הפרה. האם נחשב לטהור ומותר באכילה או לא. לדעת חכמים הוא נחשב לטהור, ולדעת רבי שמעון – טמא. נתמקד במאמר זה במקור דברי רבי שמעון, והתייחסות חכמים למקור זה.
 

הנושא

רבי שמעון אומר: (ויקרא י''א) גמל (דברים י''ד) גמל שני פעמים, אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה.
בשני הפרקים בתורה בהם נמנו איסורי בעלי חיים, נכתב איסור אכילת גמל. מכפילות זו לומד רבי שמעון כי נאסר גם גמל הנולד מן הגמלה, וגם גמל הנולד מן הפרה. בכך הוא חולק על חכמים המתירים גמל הבא מן הפרה הטהורה. 
ורבנן, האי גמל גמל מאי עבדי ליה?
שואלת מיד הגמרא, מה לומדים חכמים מכפילות מילים זו?
חד לאסור עצמו, וחד לאסור חֲלָבו.
הגמל השני בא ללמד כי נאסר גם החלב של הגמל, ולא רק הגמל עצמו. 
ור' שמעון, לאסור חלבו מנא ליה נפקא ליה?
חוזרת הגמרא לרבי שמעון ושואלת, מנין הוא למד את איסור חֲלָב?
מ"את הגמל".
משיבה הגמרא כי רבי שמעון למד זאת מתוספת המילה ''את''. לדעת רבי שמעון מילה זו באה לרבות דינים נוספים. 
ורבנן, אתים לא דרשי.
חכמים לא דורשים את המילה ''את'' בכל התורה כולה, ולכן גם אצלנו אינה נדרשת. ומיד מביאה הגמרא את מקור שיטת חכמים, שאינם דורשים את המילה ''את'' בכל התורה. 
כדתניא: שמעון העמסוני היה דורש כל את ואת שבתורה, כיון שהגיע (דברים ו', י''ג) ל- אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ – פירש.
שמעון העמסוני היה דורש את כל המקומות בתורה שבהם כתובה המילה ''את'', ומרבה הלכות בעקבות מילה זו. כשהגיע לפסוק י''ג בפרק ו' בספר דברים, שם נאמר כי יש לירא את ה', כבר לא יכל יותר לרבות ולהשוות שום דבר ליראת ה'. לכן הפסיק לדרוש את המילה ''את''. 
אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם?
תלמידיו שאלו אותו: אם אתה מפסיק לדרוש את המילה ''את'', ומה יהא על כל הדרשות הקודמות, בהן דרשת את מילה זו?
אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה.
ענה להם: אין לי בעיה עם שאלה זו. אני דרשתי בעבר ו''קבלתי שכר על לימוד ודרישה זו'', לכן, גם עתה, כשאני רואה שאין אפשרות לדרוש את המילה הזאת בפסוק ''את ה' אלוקיך תירא'' אני ''יורד'' מכל הדרשות הקודמות, ומבטל אותן. גם על ביטול זה אקבל שכר כלימוד תורה. 
עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.
רבי עקיבא כן דרש את המילה ''את'' בפסוק הנ''ל, וריבה ממנה כי יש לירא גם מתלמידי חכמים, המפרשים ומלמדים את התורה, ואין בכך ''פגם'' ביראת שמים, אולי להיפך – הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתקדש בכך שאנשים יתייחסו ביראת כבוד גדולה לתלמידי חכמים.  

מהו המסר

כמה גדולה וענווה יש במהלך זה של רבי שמעון העמסוני. לבטל בהינף יד אחת את כל הדרשות הרבות שדרש ולמד במשך תקופה ארוכה, רק מפני שהגיע למסקנה כי טעה בכל דרכו הקודמת. לא חס על כבודו. לא חשש מפני ''מה יגידו'' על כך שהוא בעצם טעה ודרש דברים לא נכונים כל חיו עד לאותו רגע. פשוט החליט ''החלטה אמיצה'' וביטל את כל דרשותיו בנושא.
נלמד מדרכו זו של רבי שמעון העמסוני, לא נחשוש מפני אחרים, לא נחוס על כבודנו, ואם הגענו למסקנה אמיתית כי טעינו בדרכנו הקודמת, נודה על האמת ונלך בה.



לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]