בחינת הסקת מסקנות / רפי זברגר

חולין קמב ע''א

הקדמה

אנו מסיימים היום את מסכת חולין הארוכה והמלאה במצוות. נתמקד במאמר זה בסוגיית "שכר מצוות". 
 

הנושא

לא יטול אדם אם על בנים, אפילו לטהר את המצורע.
דין זה כבר למדנו בגמרא לעיל מן המילה תְּשַׁלַּח הכתובה בפסוקים של מצוות שילוח הקן. גם אם יש מטרה טובה, כמו לקיים מצוות טהרת המצורע, אשר מחייבת הבאת שתי צפורים (אחת שוחטים ואחת ''משלחים''), גם אז אין לעבור על איסור לאו של נטילת האם על הבנים בשילוח הקן. 
ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר, אמרה תורה (דברים כ''ב, ז''): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – קל וחומר על מצות חמורות שבתורה:
מצוות שילוח הקן מוגדרת "מצוה קלה שהיא כאיסר" שהרי ההפסד הנגרם מקיום מצוה הוא אך ורק שווי הציפור היושבת על ביציה או אפרוחיה, אשר יש לשלח ולהפסידה (הפסד קטן כמו איסר, מטבע קטנה). אומרת המשנה, כי ציון השכר שמקבלים עבור קיום ''מצווה קלה'' כפי שהתורה כותבת במפורש לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, מלמד אותנו עד כמה אנו זוכים מקיום מצוות. לפי דברי רבי יעקב המובאים בגמרא, המשמעות של דברי המשנה עוד יותר גדולה ומשמעותית. 
שהרי רבי יעקב מסביר כי כוונת המילים יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – לעולם הבא, לעולם שכולו טוב, מלמד אותנו כי השכר בקיום המצווה גדול עד מאוד, שמקבלים אותו בעולם הרוחני העצום של העולם הבא. 
הגמרא מוכיחה כי לשיטת רבי יעקב השכר על המצוות הוא רק בעולם הבא, עולם שכולו טוב, ולא זוכים לשכר בעולם הזה. משמעות הדבר כי ''אין להסיק מסקנות'' מכך שאנו רואים אנשים שעושים מצוות לרוב, אך לא רואים שהם מקבלים שכר בעולם הזה, ואולי אף נראה על פניו כי חייהם אינם חיים, ואף מאבדים את חייהם בעולם הזה, שהרי כאמור, מובטח לנו שכר גדול בעולם הבא. 
לקראת סוף המסכת, מצטטת הגמרא מאמר משמעותי של רב יוסף, המוכיח את הטענה הנ''ל:
אלמלא דרשיה אחר להאי קרא, כרבי יעקב בר ברתיה - לא חטא.
"אחר'' הוא אלישע בן אבויה אשר ''יצא לתרבות רעה''. אומר רב יוסף, כי אם היה מכיר ושומע את דברי רבי יעקב, אשר למדנו זה עתה – לא היה יוצא לתרבות רעה.
מאי חזא?
שואלת הגמרא מיד: מה הוא ''ראה'' שבעקבותיו יצא לתרבות רעה, ואם היה יודע את דברי רבי יעקב היה נשאר ''יהודי כשר''?
איכא דאמרי: כי האי מעשה חזא. ואיכא דאמרי: לישנא דרבי חוצפית המתורגמן חזא, דהוה מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?
שתי תשובות, שני מקרים בהם אנשים עשו מצוות, למדו תורה והיו אנשים ''המפיקים מרגליות של תורה'', אך לא קבלו שכרם בעולם הזה, ואלישע בן אבויה ''לא היה יכול לחיות עם מצב שכזה''. 
והוא לא ידע "למען ייטב לך" - בעולם שכלו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" - בעולם שכולו ארוך:
אם רק היה יודע ומכיר את דברי רבי יעקב, כי מתן השכר מובטח לעולם הבא, היינו זוכים ללמוד מאלישע בן אבויה עוד הרבה תורה ומעשים טובים... 
 

מהו המסר

נלמד ממשנה וגמרא זו מספר מסרים:
1. אמנם יש לנו כלל הקובע כי בדרך כלל ''עשה דוחה לא תעשה'', אך יש לנו כלל אחר המסייג זאת וקובע כי ''עשה אינו דוחה לא תעשה ועשה''. ברישא של המשנה יישמנו את הכלל השני, ואמרנו כי מצוות הבאת ציפורי טהרת המצורע, אינה דוחה את מצוות שילוח הקן ואת האיסור של ''לא תשלח האם על הבנים''.
אנו לומדים מכך, כי יש לא פעם בחיים, מצבים בהם אנו עומדים בפני בחירת עדיפויות, ועלינו להפעיל שיקול דעת, איזה ערך גובר על ערך אחר. הדילמה הזאת קיימת בהרבה תחומים בחיים, וכמובן גם בחיי המשפחה והזוגיות.
ערך אחד של דאגה לבן משפחה, יכול לבוא על חשבון בן משפחה אחר, ועוד מקרים רבים לרוב. יש לבחון בכל מצב, מהו ''הסכום הכולל'', ובאיזו החלטה נרוויח יותר, או נפסיד פחות.
2. לא למהר להסיק מסקנות. כפי שראינו בסיפורו העצוב והטרגי של אלישע בן אבויה. הוא היה גדול בתורה, אך בגלל שלא שמע דבר הלכה ואגדה אחד, חיו עברו מהפך גדול מאוד והשתנו לבלי הכר. אם רק היה שואל ובודק. אם רק היה חוקר ולומד עוד ועוד, סביר להניח שהיה מגיע למסקנה זו, והיה "מציל את חיו הרוחניים".
לא כדאי למהר ולהסיק מסקנות כל כך משמעותיות בחיים, ללא בחינה וחקירה, ללא התייעצות והכוונה, ללא עמקות והרחבת הידע וההשכלה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]