ההבדל בין מיץ של פירות אסורים לבין מרק שלהם
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קכ
בגמרא נידון דינם של משקים הבאים מפירות שונים האסורים באכילה, מהיכן לומדים שכשם שהאוכל המקורי אסור באכילה כך גם המשקה שנוצר ממנו אסור בשתייה.
בבירור ההלכה למסכת ברכות נדונה השאלה כיצד מברכים על מים שבשלו בהם פירות או ירקות, וכן כיצד מברכים על המיץ היוצא מפירות או ירקות. המסקנה העולה משם היא שיש הבדל בין המיץ היוצא מן הפרי או הירק לבין המים שבשלו בהם את הפרי או הירק. הברכה על המיץ היוצא מהפרי או הירק היא בדרך כלל "שהכל", ואילו על המים שבשלו בהם פירות או ירקות הברכה יכולה להיות ברכת הפרי או הירק עצמם. הסברים שונים מובאים שם להבדל הזה.
בבירור ההלכה למסכת חולין מובאת מחלוקת בין האחרונים האם גם לעניין פירות או ירקות אסורים, כגון באיסור חדש, שביעית, ערלה וכיוצא בהם, יש הבדל בין המים שהפירות התבשלו בהם לבין המיץ היוצא מהפירות. לדעת החכם צבי באופן כללי בכל הפירות האסורים –מיצי הפירות היוצאים מהם דינם כמותם והם אסורים מן התורה, חוץ מאשר באיסור ערלה שאין לוקים על שתיית מיץ שנעשה מפירות ערלה, כי האיסור מן התורה חל רק על הפרי עצמו. לעומת זאת לדעת הפני יהושע כל מיצי הפירות נחשבים ל"זיעה" בלבד, כשם שהברכה עליהם אינה ברכת הפרי, ואין דינם כדינו של הפרי מן התורה, אלא הם אסורים רק מדרבנן.
