טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תרנגולא דאגמא אסירא, תרנגולתא דאגמא שריא – שכווי ענק
"אמר אביי: תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא, והיינו מרדו. אמר רב פפא: תרנגולא דאגמא אסירא, תרנגולתא דאגמא שריא, וסימניך, עמוני ולא עמונית. דרש מרימר: תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא" (חולין, סב ע"ב).
פירוש: אמר אביי: תרנגולא דאגמא [תרנגול האגם, הבִּיצָה] חד [אחד] משמונה ספיקות הוא, והיינו [והוא] העוף הקרוי מרדו (מרדא). ובענין זה אמר רב פפא: תרנגולא דאגמא אסירא [תרנגול האגם אסור], אבל תרנגולתא דאגמא שריא [תרנגולת האגם מותרת], וסימניך לזכור איזה מהם מותר ואיזה איסור, מה שדרשו חכמים בכתוב "לא יבוא עמוני בקהל ה'" (דברים כג, ד) עמוני ולא עמונית, שהזכר אסור והנקבה מותרת. דרש מרימר בציבור: תרנגולתא דאגמא אסירא [תרנגולת האגם גם היא אסורה], שהרי חזיוה דדרסה ואכלה [ראו אותה חכמים שהיא דורסת ואוכלת], והיינו [וזהו] העוף הנקרא גירותא, שידוע היה שהוא אסור (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שכווי שחור/שכווי הנבל שם באנגלית: Black Grouse שם מדעי: Tetrao tetrix
שם נרדף במקורות: "תרנגולתא דאגמא"
לזיהוי "גוריתא" על פי המחקר ראו במאמר: "חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא"
שם עברי: שכווי ענק שם באנגלית: western capercaillie שם מדעי: Tetrao urogallus
שם נרדף במקורות: "תרנגולא דאגמא", מרדא
לזיהוי "מרדא" על פי המחקר ראו במאמר "תושלמי ומרדא, כוחילנא ובר נפחא".
נושא מרכזי: לזיהוי "תרנגולא דאגמא" ("מרדא") ו"תרנגולתא דאגמא" ("גירותא")
לפני שנפנה לנסיון לזהות את המין "תרנגולתא דאגמא" כלומר ה"גירותא" עלינו לברר את מאפייניה הכלליים. רש"י מפרש: "גירותא - עוף טמא הוא". במסכת נדה (נ ע"ב) פירש את דברי רב פפא כפשוטם שמהם משתמע שקיים מין מסויים שבו הזכרים אסורים והנקבות מותרות: "תרנגולתא - נקבה דאגמא הואי דההוא עוף טהור הוא אליבא דרב פפא". תוספות (חולין, סב ע"ב) דוחה את פירוש רש"י: "תרנגולתא דאגמא שריא תרנגולא דאגמא אסירא - אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור דכל היוצא מן הטהור טהור אלא שני מינים הם הקרואים כך, ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין". במסכת נדה (נ ע"ב) מובא הסבר רחב יותר:
"תרנגולתא דאגמא - הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה, ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה, ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית. ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן, והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה, דיש להן סימני טהרה, והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור, הזכר והנקבה. דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה, ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן".
על פי פירוש זה עלינו לנסות ולמצוא שני מינים שונים הדומים לתרנגולת כאשר אחד מהם ראוי להקרא בשם בעל סיומת זכרית והשני בעל סיומת נקבית. ה"זכר" הוא "תרנגולא דאגמא" הנקרא גם "מרדו" ונמנה עם שמונת המינים המסופקים ("אמר רב אסי, שמונה ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא והרנוגא וכו'", חולין, סב ע"ב). ה"נקבה" נקראת "תרנגולתא דאגמא" וגם "גירותא". בין המפרשים היו שהעניקו את התואר "זכר" למין הגדול יותר ואילו ה"נקבה" הייתה המין הקטן. כך למשל כתב הראב"ן (חולין, סי' רס"ח):
"אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא תרנגולתא דאגמא שריא. דריש מרימר תרנגולתא אסירא חזיוה רבנן דדרסה ואכלה והיינו גירותא, והילכתא בין תרנגולא בין תרנגולתא בין זכרים בין נקיבות אסורות. ותרנגולא ותרנגולתא שני מינין הן, מין תרנגולא גדולים מין תרנגולתא קטנים, ושניהם המינין אסורין לפי שאין קרקבנן נקלף. ונראה לי שהן אותן שחורות שקורין אורהנש בלשון אשכנז".
ראבי"ה (תשובות וביאורי סוגיות סי' אלף צד):
"... ופירש עוד (סי' רסח) תרנגולא דאגמא אסור (סב ע"ב) אורהנא בלשון אשכנז, וכן הנקיבה שלו אסורה ששניהן נקראים לשון זכר מפני שהן גדולים. ותרנגולתא דאגמא מין אחר הוא והן קטנים ושריין אף הזכרים, שלא יתכן לומר שבמין אחד יחלקו הזכרים מן הנקיבות".
בספרות הפסיקה מתקופת הראשונים ולאחריה מופיעים בדרך כלל המינים אורה"ן שהוא ה"תרנגולא" ובערקהו"ן שהיא ה"תרנגולתא". הסיומת hahan מציינת זכר ואילו huhn היא נקבה. תאור מורחב יותר מהמובאים לעיל נמצא בדבריו של מהר"ם מרוטנברג ונצטט את מה שכתב בתשובותיו(1):
"אמר רב פפא: תרנגולא דאגמא והוא בלשון אשכנז אורהנ"א והנקבה שלו קורין אורהינ"א והזכר שחור והודו כפות והנקבה גרא (גראו – אפור) כנו נקבה של ווזני"ט ושניהם זנביהן פשוטין ולפי שהם גדולים נקראים בלשון זכר ושניהם אסורים לפי שאין קורקבנם נקלף. תרנגולא דאגמא, שקורין בלשון אשכנז בירקהונר"ש, ההן דומין מראיהן לאורהנר"ש אלא שהם קטנים וזנביהן כבדות כשרין.
כך קיבלתי מפי ר' משה מלונטבורק ולשניהם לאורהנר"ש ולבירקהונר"ש יש להן שערות ברגליה. וכן אמר לי ר' משה מלוטנבורק שפעם ישב אצל ה"ר מאיר בן ה"ר ברוך זצ"ל והביאו לו בי(ר)קהונר"ש ורצה לאסור אותם, לפי שהיה להם נוצות ברגליהם ואמר כי היו דומים לעשו כי היו ידיו שעירות, עד שבא ר' אברהם מאשפנבורק ושאל לו אם אכל מעולם מהן ונתן לו אותה קבלה שהן דומין זה לזה אלא שאורהונר"ש גדולים וזנביהן כסדרן וברקהונר"ש קטנים וזנביהן כחבצלת".
בים של שלמה (חולין, פ"ג) מינים אלו מוזכרים בתוספת התייחסות לצבע הזכר:
קטז. דין העוף הגדול הנקרא (בלשון אשכנז אוי"ר ה"אן), בין הזכר בין הנקבה אסורים, אבל המין הקטן הנקרא (בודיק ה"אן), הזכר אסור, והנקבה מותרת ... וא"כ לפי זה המין הגדול שקורין (אויער האן), בין זכר בין בנקבה אסורה, אף על פי שהצבע של הזכר שחור כעורב, ושל נקבה צבע גר"א כתרנגולת שלנו, אפ"ה אסורה, לפי שהם דורסים. והוא מח' ספיקות שקורקבנן אינו נקלף בידים כלל. והמין הקטן שנקרא בלשון נקבה (בקבהן) [בודיק הא"ן], בין זכר בין נקבה מותרין, ומהר"ם כתב נמי להחמיר כרש"י (מרדכי שם), ולאסור הזכר, אפילו באותו מין הנקרא על שם הנקבה, ולא להתיר אלא נקבה. כך נהגו באלו המדינות, ויפה עשו חומרא זו עליהם, ולא מכח דינא, אלא מחמת שהזכר מראיהו ממש כעורב, ועוד שמעתי בבירור שהוא רק ומשמש כעורב (סנהדרין, קח ע"ב), כדי שלא ליתו לאחלופי בדין עורב, על כן אסרוהו".
השמות המוזכרים על ידי הפוסקים "בלשון אשכנז" הם שמותיהם בגרמנית של שני מיני עופות מתת-משפחת השכווים הנכללת במשפחת הפסיוניים מסדרת התרנגולאים. עופות אלו אכן דומים במידה רבה לתרנגולות ולפחות מבחינת השם "תרנגולא" ו"תרנגולתא" זיהוי זה מוצדק(2).
"תרנגולא דאגמא" או "מרדו" נקרא בלשון הפוסקים אוי"ר-הא"ן (Auerhahn) מזוהה כמין שכווי ענק (תמונה 1) (Tetrao Uragallus). מין זה חי ביערות המחט של צפון אירופה ואסיה והוא הגדול במיני השכוויים. אורכו הממוצע 74 – 85 ס"מ, מוטת כנפיו 90–125 ס"מ ומשקלו 4.1 ק"ג בממוצע. נצפו גם פרטים באורך 100 ס"מ ובמשקל של 6.7 ק"ג. הפרט הגדול ביותר בשבי שקל 7.2 ק"ג. הנקבות קטנות בהרבה מהזכרים ומשקלן הממוצע 1.5- 2.5 ק"ג.
"תרנגולתא דאגמא" נקראת בורקא"ן או בודי"ק-הו"ן (birkhuhn) והיא המין שכווי שחור (תמונה 2) (Tetrao tetrix). שכווי שחור הנקרא גם שכווי הנבל חי ברחבי אירופה ואין ספק שהיה מוכר לפוסקים. תיאורו כמין קטן יותר מדוייק ואכן מדובר בעוף בגודל בינוני שאורך הזכרים עד 53 ס"מ ומשקלם 1.000 - 1,450 ק"ג. הנקבות קטנות יותר: אורכן כ-40 ס"מ ומשקלן 0.750-1.100 ק"ג. כפי שתיאר המהר"ם מרוטנבורג נוצות השכווי הזכר שחורות ברוב גופו ואילו צבע הנקבה אפור חום. פרט מבנה נוסף ומתאים הוא מבנה הזנב העשוי מנוצות מזדקרות דמויות נבל שנפרשות במצגי חיזור (" ... וברקהונר"ש קטנים וזנביהן כחבצלת"). לגבי שכווי זה קיימת מסורת כשרות לזכרים ולנקבות אם כי היו שאסרו את הזכרים (ראו לעיל).
 |
|
 |
|
תמונה 3. שכווי ענק - מצג חיזור צילם: David Palmer |
|
תמונה 4. שכווי שחור - מצג חיזור צילם: Vnp
|
"תרנגולא דאגמא" ו"תרנגולתא דאגמא"
זיהוי "תרנגולא דאגמא" ו"תרנגולתא דאגמא" כמיני שכווים אמנם מתיישבת עם דמיונם לתרנגול אך אינה עולה בקנה אחד עם תפוצת מינים אלו. השכווי הענק חי בצפון הרחוק וקשה להניח שהאמוראים הכירו אותו. ל. לוויזון העלה השערות ספקולטיביות (גם לדעתו) לגבי זהות מינים אלו תוך שהוא מתבסס על ניתוח אטימולוגי של השמות הארמיים. הוא משווה בין העוף "מרדא" ובין "גוריתא" על ציר המתאר את הקשר שלהם והאדם. השם "מרדא" נגזר ממרד כלומר מדובר בעוף בר גדול ותוקפני שאינו מקבל מרות ומסוגל להבריח אפילו כלבים. עוף זה הוא ה"תרנגולא דאגמא" שנמנה בין שמונת הספיקות ונאסר מלכתחילה. מאידך גיסא עומד ה"גוריתא" שם שנגזר מהשורש "גור" כלומר מגורים. הכוונה לעוף שניתן לבייתו ושמו נובע מתוך כך שהוא דר במגורי האדם. לוויזון מציע לזהות את עופות אלו עם שני מיני אנפות הנבדלים בגודלם. בין השמות שהוא מזכיר מופיע הסוג אנפה משורטטת (תמונה 3) (Ardea stellaris - Rohrdommel) הכולל מינים קטנים יחסית ללבנית גדולה (תמונה 4) למשל. ייתכן גם שהוא מתייחס למיני אנפות נוספים (reiher).
 |
|
 |
|
תמונה 5. אנפה משורטטת צילום: |
|
תמונה 6. לבנית גדולה צילם: משה חובב
|
(1) הקטע הועתק מספרו של י. מ. לוינגר (מאור לכשרות - כללי, בהמה חיה ועוף, עמ' 60) בו הוא מציין את מקורותיו.
(2) על פי זיהוי זה יש לפרש את המונח "אגמא" לא כאגם מים אלא כביצה ("אגם - מרשי"ק בלעז הסמוך לעיר, והוא מלא קוצים. רש"י, תענית, כב ע"א:) או כשטח מכוסה צמחייה נמוכה שאינו מעובד.
מקורות עיקריים:
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 179-180.
ח. י. קאהוט, "הערוך השלם", ערכים: גרתא, מרדא, בר-נפחא.
לעיון נוסף:
י. מ. לוינגר, "מאור לכשרות – חלק א'", עמ' 236-237, 279.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
