ביחד ולחוד / רפי זברגר

חולין קטז ע''ב - קיז ע''א

הקדמה

היום נלמד את המשנה האחרונה בפרק שמיני הדן ביחס בין איסור חֵלֶב ואיסור דם. 
 

הנושא

חומר בחֵלֶב מבדם, וחומר בדם מבחֵלֶב,
התורה אוסרת את שני האיסורים בפסוק אחד בספר ויקרא (ג', י''ז): חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלו.ּ למרות זאת אומרת המשנה, ישנם הבדלים להלכה בין שני איסורים אלו, והמשנה מפרטת אותם אחד לאחד.
חומר בחלב: שהחֵלֶב מועלין בו, וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא, מה שאין כן בדם,
מתחילים עם ההלכות החלות רק באיסור חֵלב ולא חלות באיסור דם:
1. שהחֵלֶב מועלין בו – אדם הנהנה מן חלב של בהמה שהוקדשה לקרבן, עובר על איסור מעילה בהקדש, וחייב לשלם קרן, חומש להקדש ולהביא קרבן אשם מעילות. סיבה לכך: חֵלֶב הינו חלק מן האימורים הקרבים על המזבח.
2. וחייבין עליו משום פיגול – אם הכהן אשר מקריב את הקרבן, חושב באחד מפעולות הקרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) להקריב או לאכול את החֵלב מחוץ לזמן המותר (הקרבה על המזבח חייבת להיות באותו יום, וזמן אכילה מותנה בסוג הקרבן) מתחייב באיסור פיגול - במזיד חייבים כרת, ובשוגג קרבן חטאת.
3. וחייבין עליו משום נותר – אם אכל חלב לאחר הזריחה של יום למחרת ההקרבה, חייב גם משום איסור נותר – כמו בפיגול, גם על איסור זה חייבים כרת במזיד, וקרבן חטאת בשוגג.
4. וחייבין עליו משום טמא – אדם טמא שאכל חלב, חייב משום "טמא", ככתוב בספר ויקרא (ז', כ'): וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. גם על איסור זה חייבים כרת במזיד, וחטאת בשוגג. 
וחומר בדם: שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים ובין טהורים, וחֵלֶב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.
ומסיימים בהלכות המלמדות כי הדם חמור יותר מחֵלב. חֵלב אינו נאסר אלא בבהמה "המיועדת לקרבן", כנאמר (שם, כ''ה): כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה', וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ.
חיות, ובהמות טמאות אינן ראויות לקרבן, וכן עוף לא מוזכר בפסוק, לכן לא עוברים עליהם באיסור חלב. לעומת זאת, איסור דם חל גם על חיה, עוף ובהמה טמאה, כנלמד מפסוקים במסכת כריתות.
 

מהו המסר

למדנו היום כי שני איסורים הכתובים יחדיו באותו פסוק - החלב והדם, בכל אופן נבדלים במספר הלכות כמפורט במשנה שלמדנו זה עתה. מדובר על חיבור ואחדות, אך שונות ומיוחדות. איסורי חלב ודם מחוברים, ומאוחדים באותו פסוק, אך כאמור יש שונות ומיוחדות של כל אחד ואחד מן האיסורים הנ''ל.
כך גם אנו צריכים להתייחס לילדינו. כולם חיים באותה משפחה. נולדו מאותם הורים. חווים אותם חוויות, נוהגים באותם מנהגים, מתפללים אותן תפילות וכן הלאה על זה הדרך. בכל אופן, יש שונות ביניהם. כל אחד יחיד ומיוחד, ויש לו תכונות אופי משלו, תחומי עניין שפיתח וסיגל לעצמו, ''דרך חיים'' אשר התווה ועיצב וכן הלאה.
נמצאים באותה מסגרת, באותה משפחה חמה ומיוחדת, אך כל אחד הולך במסלולו ומסגרתו האישיים - ''ביחד ולחוד''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]