השמים הם הגבול / רפי זברגר

חולין קיב ע''א-ע''ב

הקדמה

נלמד שתי הלכות של רב נחמן בשם שמואל, אשר לכאורה סותרות זו את זו, ואת יישובה של הגמרא לסתירה זו. 
 

הנושא

אמר רב נחמן אמר שמואל: אין מניחין כלי תחת בשר, עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו.
המימרא הראשונה של רב נחמן בשם שמואל, קובעת כי מותר לשים כלי תחת בשר הנצלה באש, רק לאחר שחתיכת הבשר כבר לא תהיה אדומה. בשלב זה המשקים אשר יצאו מן הבשר אינם כבר יותר דם אלא שומן הבשר, ואינם נאסרים כמו הדם. 
מנא ידעינן?
שואלת הגמרא, ומהי הבדיקה שאמנם הגענו למצב זה?
מר זוטרא משמיה דרב פפא אמר: משתעלה תימרתו.
ישנם ברש''י שני הסברים אפשריים לתשובת מר זוטרא בשם רב פפא:
1. כשיתחיל לעלות עשן מן הבשר, זהו הסימן כי כלה הדם בבשר. 
2. כשיתחיל לעלות עשן מן הגחלים העומדות מתחת לבשר, זהו הסימן כי הדם פסק לשתות על הגחלים, ומתחיל לרדת שומן הגורם לעישון הגחלים (לעומת ירידת דם על הגחלים הגורמת לכיבויים ולא לעשנם).
מתקיף לה רב אשי: ודלמא תתאה מטא, עילאה לא מטא?
מקשה רב אשי על מר זוטרא: מנין אנו יודעים כי כלה הדם בכל הבשר. אולי רק בחלק התחתון, אשר קרוב לגחלים יצא כל הדם, ומשם מתחיל לרדת שומן, אך עדיין נשאר דם בלוע בחלק העליון של הבשר.
אלא אמר רב אשי: לית ליה תקנתא, אלא משדא ביה תרתי גללי מלחא ומשפייה.
לאור קושיא זו, אומר רב אשי כי אין באמת סימן המוכיח בוודאות כי כל הדם יצא מן הבשר, אלא יש לזרוק מעט מלח על הנוזלים הנתונים בקערה. על ידי פעולה זו, הדם ייספג ויתחבר למלח, ואז ניתן יהיה לערות את השומן מהחלק העליון של הנוזלים לכלי אחר, ובכך נדע כי רק השומן יצא ללא הדם (הדם כאמור ספוג במלח בקרקעית הקערה). 
אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: ומי אמר שמואל הכי, והאמר שמואל: ככר שחתך עליה בשר - אסור לאכלה?
וכאן באה שאלת רב אחא, בנו של רב איקא לרב אשי: האם אמנם שמואל לא חושש לדם היוצא מן הבשר הנצלה, גם לאחר שהאדמימות של הבשר תיעלם, והרי הוא פסק במקום אחר, כי אם חותכים בשר צלוי על ככר לחם, אין לאכול את הכיכר מפני החשש שנפלט דם מן הבשר הצלוי (גם לאחר שפסקה אדמימותה), ונפלט לתוך הלחם ואסרו. 
שאני התם, דאגב דוחקא דסכינא פליט.
עונה רב אשי כי אין סתירה בין ההלכות. בסכין, אנו חוששים יותר מאשר בשר צלוי ''ללא התערבות בתוככי הבשר''. חיתוך הבשר על ידי הסכין, ''דוחקת'' את הבשר. פעולה אקטיבית זו יכולה לגרום להוצאת דם מן הבשר שהיה נשאר טמון בתוכו (ולא היה נאסר, שהרי רק דם הנפלט מן הבשר אסור), ולכן דווקא לאחר חיתוך הבשר בסכין, אנו חוששים לפליטת דם נוספת. 
 

מהו המסר

בתשובת רב אשי לשאלת רב אחא אנו למדים כי למרות שכבר ''הכשרנו'' את הבשר הצלוי, לאחר שסרה כל אדמימותה, ופסקנו כי כל הנוזלים היוצאים מחתיכה זו הם אינם דם ולכן כשרים, בסופו של דבר, אנו ''מעוררים'' את איסור הדם מחדש, כאשר ננעץ הסכין בבשר וגרם ל''פליטה מחודשת'' של הדם מן הבשר.
במילים אחרות ניתן לומר, כי גם כשאנו חושבים שהגענו למצב סופי, וכל הנוזלים הנפלטים הינם כשרים, במצבים מסוימים, כאשר עושים עוד ''ניתוח'' לבשר, ניתן לגרום לכך, שיצאו נוזלים שבמצב קודם היו נשארים בתוכו.
ניתן ללמוד מתירוץ זה, כי בהרבה מקרים בחיים, לא נגדיר את המצב כסופי, ובלתי ניתן לשינוי, אלא נחשוב ונבחן תמיד אפשרויות היכולות לשנות ונשאף גם לשפר את המצב הנוכחי.
בעולם החינוך עיקרון זה כל כך נכון, חשוב והכרחי. אף פעם לא נתייאש ממצב מסוים, ונגדירו כ''בלתי ניתן לשינוי''. נחשוב תמיד על אפשרויות ותהליכים שלא בוצעו עד כה, אשר יכולים לשנות, להעלות ולשפר את המצב הקיים. לא נרים ידים, לא נחשוב כי הגענו לקצה הדרך, אלא נתמיד, נחזק, נלמד דרכים חדשות, וכל הזמן נשאף להתקדם ולעלות מעלה מעלה. נזכור כי דווקא בעולם החינוך ''השמים הם הגבול''.


ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]