גישת הרמ"א להכשר אכילת כחל
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קח ע''א
במשנה ובגמרא מדובר על הכשרת הכחל (העטינים של הבהמה). הראשונים נחלקו האם בסוגייה מדובר על צלייה של הכחל, או על בישולו, וכן מה הדין של בשר אחר שהתבשל איתו. בבירור ההלכה מובאות שיטות הראשונים בעניין וישנה טבלה המסכמת אותן ואת פסקי ההלכה.
רב יהודה אומר שצריך לקרוע את הכחל קרע משמעותי של שתי וערב ובנוסף לכך לטוחו בכותל, כדי להוציא את כל החלב ממנו. רש"י מסביר שיש צורך בזה דווקא לבישול של הכחל, אבל לצלי די בקריעה קטנה יותר שמאפשרת לחלב להיות נוטף החוצה ולא להיבלע בבשר.
מעניין לציין שכאשר מדובר על צלייה לכתחילה של הכחל, לדעת רוב הראשונים יש צורך רק בקריעה מועטת שלו, וישנה אפילו דעה שאין צורך בקריעה בכלל, אולם הרמ"א בהגהתו לשולחן ערוך כותב שלכתחילה נוהגים לקרעו שתי וערב וטיחה בכותל, כלומר קריעה גמורה. לעומת זאת בדיעבד הרמ"א מקל וכותב שאם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה בכלל מותר לאכלו.
כלומר: גישת הרמ"א היא שלכתחילה ראוי להחמיר כפי הדעה המחמירה ביותר, אף שמדובר כאן באיסור שהוא מדרבנן, שכן החלב שנמצא בתוך הכחל אינו אסור מן התורה בבישול עם בשר, מכל מקום אם אפשר להחמיר ראוי לעשות זאת כפי שנאמר: "מהיות טוב אל תקרא רע", אולם בדיעבד אפשר לסמוך על דעת הפוסקים המתירים. אפשר לראות את הגישה הזו בעוד פסקים של הרמ"א ושל פוסקים אחרים.
